החורבן והחופשה

מאמר מתוך: עלון הקודש 1

"זה קצת צורם..." – הוא אמר.

"מה צורם?"

"שיום אחרי ט' באב שבכינו (?!) על החרבן, והצטערנו, רואים שאפילו שומרי תורה ומצוות שטים להנאתם

בקייאקים בנהר הירדן, משתוללים, שמחים, כאילו בית המקדש כבר נבנה..."

על הנקודה הזו שאולי נראית תמוהה נדבר, ונעסוק.

נקודת ההתחדשות של היהודי מופלאה – כמות הצרות הסבל והשואות שעבר העם היהודי הוא יותר מכל העמים בכפל כפליים, בודדות התקופות שנחשבות כ"תור הזהב" שהתקיים בנו "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א, ה, ה), ולמרות הכל כענבים במדבר הצומחים מתוך הישימון הצחיח, כן עם ישראל צומח מתוך חשכת הגלות, קול חדוות החיים ושמחת ההתחדשות התמידית גברו על הקול המאיים של המוות והחידלון – דידן נצח.

סוד זה היה קיים באופן תמידי אצל ר' עקיבא גדול התנאים שבגמרא בסוף מסכת מכות מסופר שלמרות שהיה סמוך לזמן חרבן בית שני [לפני 1949-1950] וחבריו התנאים קדושי עליון בכו על החרבן – ר' עקיבא במידתו הנפלאה היה מצחק - מצחק על הצמיחה מתוך החושך, ההתחדשות מתוך הכאב והשכול, שזהו סוד קיומו והצלחתו של עם ישראל.

ומעתה, הנהגת ימי בין הזמנים שמשמים גרמו שתהיה לאחר ט' באב ג"כ מסמלת את הנהגת השמחה מיד לאחר החרבן מעין הנהגת ר' עקיבא בשעתו.

וכאן הבן שואל, מאין שאב ר' עקיבא ועימו כל בית ישראל בכל הדורות, את העוז והתעצומות להמשיך את החיים בצעדת המוות, את השמחה בסימטת היגון, ואת הביטחון בגיא צלמות?

התשובה טמונה בדברי ר' עקיבא עצמו שאמר, שהפסוקים מבטיחים נחמה ש"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (זכריה ח, ד), והאמונה בפסוקים, בתנ"ך, ובקב"ה, היא מקור הכח להתעורר ולהשתקם מתוך האפר ומתוך האדמה החרוכה.

כולם זוכרים ומתרפקים על הנאום ההיסטורי של בן גוריון בוועדת פיל (באוגוסט 1936 למנינם), כשביקשו ממנו להציג את הקושאן והטאבו של היהודים על פלסטינה, מיד הניף בן גוריון בגאון את ספר התנ"ך שהיה מונח לידו ואמר – זהו הקושאן הטוב ביותר שיכול להוכיח שהארץ שלנו... אומות העולם קיבלו את דבריו.

לפני מספר שנים ח"כ אחמד טיבי סיפר את הסיפור הזה באחת התוכניות ופנה למראיין היהודי – ושאל – "אתם לא יודעים שיש עוד פסוקים בתנ"ך שאותם אתם לא שומרים, ואליהם אתם לא מתייחסים, היחס שלכם לספר התנ"ך הוא כצרור סיפורים שאולי היו ואולי לא, הציווים הכתובים בו הם בעיניכם כהמלצות בלבד, או חוקים ישנים שאבד עליהם הקלח... ובשבילכם רק הפסוקים המאושרים ומוכיחים את ירושתכם בארץ ישראל הם הפסוקים האמיתיים, היתכן שחלק מהפסוקים אמת וחלק לא???".

למראיין לא היתה תשובה, השאלה היא, אם לך הקורא יש תשובה...

עם שאין לו קשר לעברו, לאמונתו, לקיום – מצוותיו לא יוכל לקום מתוך האפר, לא יוכל להשתקם מתוך החורבן. את זה הבין אפילו סלאח תעמרי חבר הפרלמנט הפלשתיני ששיכנע עשרות אלפי פלסטינים – כן, אנחנו יכולים לנצח את הישראלים, מכיון שהם מנותקים מעברם [הסיפור המלא מובא בספר ללכת שבי של העיתונאי אהרן ברנע].

ועתה, בחודש זה חודש אב המסמל את החרבן, ומנגד את ההתחדשות, זה הזמן המתאים ביותר להתחבר אל הדרך העולה במסילה בית אל – דרך אבותינו, כך תהיה לנו סיבה לשמוח בחופש הגדול – השמחה שלאחר החרבן.