מאמר מתוך: עלון הקודש 6
חברת המכוניות פרארי, רגילה בבקשות ושיגעונות מוזרים של לקוחותיה, אבל גם הם הופתעו לבקשת הקשיש בן ה - 86 מאילת, שרכש במיטב כספו את הפרארי פורטופינו החדשה והפתיעה, כשביקש להקדים את אספקת הרכב עבורו - כדי שיספיק ליהנות ממנו כמה שיותר.
החברה, ששמעה את גילו של הקשיש, נענתה לבקשה וזמן ההמתנה קוצר משמונה חודשים לארבעה בלבד. הלקוח החדש הפך ללקוח המבוגר ביותר של מוכנית העל האיטלקית בישראל.
הקשיש לא הסתפק במכונית שמחירה הבסיסי הוא 1.7 מיליון שקלים והוסיף ממיטב הפינוקים והאבזורים - מושבים חשמליים עם 18 כיוונים, זיכרונות וחימום בשווי 62 אלף שקל, מצלמת רברס בשווי 20 אלף שקל, ועוד.
משום מה הסיפור הזה גורם לי לחיוך קל עם הרבה עצב, זה באמת נחמד משובת הנעורים הזו של הקשיש האלמוני מאילת, שכנראה הוא לא מסכים עם האמירה המודרנית - "העולם שייך לצעירים", כך במקום להיות ספון בבית אבות עם פיג'מה של חולים, מוקף בזקנים רוטטים ומדוכאים, שחלקם על סף איבוד השפיות, הוא יגמא מרחקים בכבישי ישראל, ויהנה לו ברכבו החדש עם גג קשיח מתקפל, מנוע 8 צילינדרים, 3,900 סמ"ק טורבו, בהספק של 591 כח סוס, ובעלת תאוצה מ-0 ל־100 קמ"ש ב־3.5 שניות בלבד.
ממש חיים משוגעים....
אבל....
כאן מגיע האבל הגדול, שאותו גם מיודענו הזקן האלמוני מבין, החיים בסוף נגמרים, וכשהם נגמרים מכל הפאר וההדר של הפרארי הוא ישאר עם בור בעומק מטר, על קצת פחות משתי מטר, ועם הרבה חול...
ואז רגע אחרי שיתכסה בחול מה יהיה מה יקרה....
המחשבה הפשוטה של אנשי העולם הזה היא, שלא לחשוב על המות, ובודאי שלא לחשוב על הרגע שאחרי המות, הכופרים האמיצים מתרברבים ואומרים את המשפט הידוע "אכול ושתה כי מחר נמות" (ישעיהו כב, יג), עוד כמה דקות של חיים שנוכל להינות כאן בעולם הזה, מחשבה שיטחית של אדם שמדמיין שהגיע לכאן כדי להינות, ואם כן בכל הכח, חבל על כל שנייה ובודאי שחבל על ארבעה חודשי נהיגה ברכב החלומי הזה...
ואם נעמיק קצת במחשבה שיטחית זו ונחשוב - אם ההנאות הם תכלית החיים, מימילא בעבורם צריך להילחם ולהשתגע, לא סתם להילחם, אלא מלחמה עד המות, שכן הם החיים בעצמם ותכליתם...
אם המחשבה הזו אכן נכונה אנחנו נבין מאד את גברת אנה מיי בלסינג, בת ה -92 שרצחה את בנה בן ה-72 כי פחדה שיכריח אותה לגור בבית אבות. כשהשוטרים הגיעו לדירה היא ישבה מעל גופת בנה ואמרה: "לקחת את חיי אקח גם את שלך"...
מחשבה "טהורה" על עצם החיים...
Comments