פמניזים וגאולה

מאמר מתוך: עלון הקודש 13

פמיניזם (מהמילה הלטינית Femina, שפירושה אישה או נקבה) היא שם כולל לאידאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותאוריות, אשר במרכזן המטרה להשיג ולמסד זכויות לנשים מכל הבחינות. נהוג לייחס את ראשיתו של הפמיניזם במאה ה-19 באירופה, כאשר תחילת התנועה התמקדה בהשגת זכויות בסיס פורמליות, כגון זכות ההצבעה.

מאז ועד היום הפמיניזם הפך למין תחרות אובססיבית בין ראשיה, שכל מה שגבר עושה או יכול לעשות כך גם אשה, יש כבר טייסות בחיל האויר, יש שרות בממשלה, ואפילו היה לנו ראש ממשלה אחת [גולדה מאיר, שעליה אמרו שהיא הגבר היחיד בממשלה דאז]. אפילו את ההיבט הדתי גייסו הפמיניסטיות לשם כך, מהנחת תפילין המונית וקריאת התורה בציבור ברחבת הכותל הרפורמי, וכלה ברבאיות מוזרות הלבושות כגברים [ופעמים בפריצות נוראה, כי לא רק לגברים מותר ללכת בלי חולצה] הדורשות הגיגיהם מעל כל במה.

נראה שחוץ מטקס ברית מילה וגידול זקן – אותן פמיניסטיות מוכנות לעשות הכל, כדי להראות שגם הן יכולות ולא רק הגברים!!!

מוזר לראות שדוקא נשים אלו מחשיבות את עצמן נשיות ומושיעות – בעוד שבכל מעשיהם הם מוכיחים את ההיפך הגמור.

שתי המינים בבריאה המין הזכרי והמין הנקבי [ולכל הפמיניסטיות בבקשה אל תתפסו את מי כתבתי ראשון], הם חלק מהשלמות הכוללת של הבריאה, או בלשון התורה "זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ה, ב).

רק ביחד אפשר להגיע לשלמות הנרצית, זה בלא זה נחשב כל אחד לחצי גוף וכלשון הזוהר הקדוש (כרך ג פרשת ויקרא דף ז עמוד ב):

אמר רבי שמעון זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד, באתר דנוקבא שריא, אחד אקרי, מאי טעמא בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי, ופלג לאו הוא חד, וכד מתחברן כחדא תרי פלגי אתעבידו חד גופא וכדין אקרי אחד.

[תרגום: אמר רבי שמעון הזיווג של הזכר והנקיבה נקרא אחד, ורק במקום שהנקיבה נמצאת נקרא אחד – שלם, מה הטעם? כיון שהזכר בלא הנקיבה חצי גוף נקרא, וחצי אינו אחד שלם. וכאשר מתחברים שתי חצאים נעשים גוף אחד, ורק כך נקראים אחד].

כאשר אשה מנסה לחקות את מעשה הגבר, או להשוות את שתי המינים, מראה היא שלא מבינה את תפקידה בעולם, וכמה יש בכוחה לשנות את העולם עם הנשיות שלה, ללא שום סממן גברי.

המחשבה המוטעית, של שויון טיפשי בין המינים בהכל, ולכן כדי שהציבור הנשי יחשיב את עצמו הוא צריך להדמות לציבור הגברי בכל דבר היא שיטה אנטי פמניסטית בעליל, ונעוצה אי שם במצרים העתיקה.

חַתְּשֶׁפְּסוּת (1508-1458 לפנה"ס בקירוב) הייתה המלכה החמישית בשושלת ה – 18 של מצרים העתיקה, מהחשובות שבפרעוני מצרים. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כפרעה. מינוייה ואופן שלטונה מעידים על עוצמתן של הנשים במצרים העתיקה, לפחות בקרב המעמד העליון. האגיפטולוג (מדען העוסק בחקר מצרים העתיקה) ג'יימס הנרי ברסטד תיאר אותה בתור "האישה הגדולה הראשונה בהיסטוריה המתועדת". משמעות השם חתשפסות הוא "הבכירה שבנשות האצולה".

פרעה אישה היה דבר כמעט בלתי נתפס, בראשית ימיה דמותה המפוסלת היא בדמות אשה. פסלים מאוחרים יותר מתארים אותה יותר ויותר בדמות גבר, ואפילו עם זקן, ולבושה לבוש גבר.

מה גרם לאומני מצרים העתיקה לשנות ולעוות את המציאות ולהפוך את הפרעונית לפרעה, ועוד עם זקן?

המחשבה שאשה הגיע לתפקיד גבוה, לא נתנה להם מנוח, זאת הסיבה שאחריתה של חתשפסות הייתה לוטה בערפל רוב פסליה וציוריה הושחתו באופן יסודי במסע למחיקת זכרה. גם מרשימות המלכים המסודרות של המצרים ודברי ימי השושלות נמחקה חתשפסות באופן מקיף.

היהדות לא רק שלא מסתירה את עוצמתן של הנשים האגדיות שהיו לעמינו גם על 'חשבון' הגברים, כדוגמת שרה אימנו:

"ויאמר אלהים אל אברהם... כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא, יב).

ועל זה אמרו רבותינו במדרש (שמות רבה וילנא פרשת שמות פרשה א):

מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.

למרות כל גדלותו של אברהם אבינו, מדגיש הכתוב שאשתו עקפה אותו בנביאות, הדרגה הגבוהה ביותר לקרבת השם. וזאת עשתה גם ללא גידול זקן או הנחת תפילין המונית ברחבי באר שבע דאז, אלא מתוך האהל (עיין בראשית יח, ט) הקרינה עוז ותעצומות והשפיעה על כלל העולם.

חז"ל במדרש (איכה רבה פתחיתות ד"ה כד רבי יוחנן), לא מסתירים ואף מדגישים את העובדה שהיחידה שהצליחה לשכנע את הקב"ה לגאול שוב את עם ישראל לאחר חרבן בית ראשון היתה רחל אמנו, אשה שהצליחה במקום שכל הגברים גדולי העולם ומהם: אברהם יצחק יעקב משה רבנו – נכשלו, וכמאמר הנביא ירמיהו:

"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב: ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא, יד – טז).

בהמשך ההיסטוריה היהודית אנו נחשפים לעוצמות האדירות של רחל אשתו של רבי עקיבא - 'מלכת התורה שבעל פה' וכמסופר בגמרא בכתובות (דף סג עמוד א), ששלחה את בעלה 24 שנים ללמוד תורה, והתמודדה עם כל הקשיים, ואחרי המהפך האגדי שעשה מעם הארץ לגדול הדור וחזר לעירו עם 24,000 תלמידים ענקים בתורה, יצאה עם בגדי העניות שעליה לקבל את פניו, כשהבחין בה רבי עקיבא פילס את דרכה, והכריז קבל עם ועדה במעמד נורא הוד את המשפט המרגש וההיסטורי – "שלי ושלכם שלה הוא".

כל התורה שבעל פה שיש לנו כיום היא מרבי עקיבא, רבם של גדולי התנאים כמו רבי מאיר בעל הנס רבי שמעון בר יוחאי ועוד, כמבואר בגמרא ביבמות (דף סב עמוד ב). ורבי עקיבא קבע - שהכל אבל ממש הכל שייך לאשתו רחל!

כמה סימבולי, שהמתנה המפורסמת שקנה רבי עקיבא לאשתו, הוא כתר מירושלים של זהב כמבואר בגמרא בנדרים (דף נ עמוד א, ובקצרה בשבת דף נט עמוד א) כנאה ויאה 'למלכת התורה שבעל פה'.

אם פמנסטיות זאת חירות נשית מוגזמת – מצאנו נשות גדולי הדור שהיו עצמאיות עד להחריד, שגם עליהם הגמרא מספרת כדוגמת ברוריה אשתו של רבי מאיר שכאשר ראתה תלמיד שלא התנהג לפי דעתה כהוגן, בעטה בו (עירובין דף נג עמוד ב), או ילתא אשתו של רב נחמן שכאשר חשה את עצמה נפגעת מאחד הרבנים האורחים של בעלה הגדול, החליטה לשבור 400 חביות יין (ברכות דף נא עמוד ב). התנהגות שכיום לא היתה עוברת בשתיקה, התלמוד מספר לנו עובדות אלו ללמדנו שלא היה בהרגשת נשים אלו שהדת היהודית או חז"ל, מקפחים את ציבור הנשים או מזלזלים בו.

מעניין לציין, שהתלמוד מגדיר את תפקיד האשה בגידול הבנים לתורה, ושבזה הם זוכות לחיי העולם הבא כמוזכר בגמרא בברכות (דף יז עמוד א), לא מוזכר בגמרא שתפקידם להיות שפיות, קריריסטיות, או פמניסטיות.

אך דוקא לגבי ברוריה – אשת רבי מאיר, חכמינו מעירים במרומז שהיא עברה את הגבול והחליפה את היוצרות, שכן בגמרא בפסחים (דף סב עמוד ב) מסופר, שהיתה ברוריה לומדת כל יום ויום 300 הלכות מ - 300 רבנים. ניתן לשער שכאשר ראשה ורובה עסוק בלימוד תורה, כחיקוי לבעלה הגדול התנא רבי מאיר, חינוך הילדים וקרבתם לתורה פוחת. ואכן מצאנו במדרש ילקוט שמעוני (משלי רמז תתקסד), שמתו שתי בניה ביום השבת, ולמרות שהתמודדה עם הטרגדיה הזו בצורה מעוררת פליאה - יותר מבעלה התנא רבי מאיר, המדרש מסיים בנימה ביקורתית ואומר:

אמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה מתו בניו של רבי מאיר בבת אחת? מפני שהיו רגילים להניח בית המדרש ועוסקים באכילה ושתיה. [וזאת למרות שמוזכר במדרש שרבי מאיר בכה עליהם והספידם בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין עיני בתורתן].

יתכן שהסיבה שעסקו באכילה ושתיה, כי אמא שלהם – ברוריה היתה עסוקה מידי בלימוד תורה, ויתכן שפשוט לא היה לה זמן להנחיל להם את הערך המקסימלי בלימוד התורה כנגד חוויות קולינריות שונות, הדבר ישאר בגדר תעלומה [אי אפשר להכריע, וצריך להזהר ולשמור על כבודה של אשת התנא רבי מאיר] אך עם איתות אזהרה...

אזהרה לכל ציבור הנשים היהודיות אל תהפכו את היוצרות, אל תתפתו ללכת אחרי המחשבה הגויית הפמניסטית שצריך להדמות לגבר בכל דבר, תפקיד האשה הוא לא פחות מהאיש, חז"ל לא רק שלא הפחיתו את הערך הנשי אלא עוד קבעו ואמרו בגמרא ביבמות (דף סב עמוד ב):

אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אשה - שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה; ובמערבא [בארץ ישראל] אמרו: בלא תורה, בלא חומה.

***

"לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז, כט).

החשבון והרצון להפוך את הטבע האנושי של האשה, לסוג אחר, תוך כדי דיכוי הבושה והרגש הנשי הובילה לאסון גם אצל אומות העולם, זאת הסיבה שבמהלך התפתחותו צבר הפמיניזם ביקורות ומתנגדים. בין המתנגדים מצויים פעילים שמרנים כמו המטיף הנוצרי פט רוברטסון שתיאר בתוכניתו, מועדון 700 ברשת CBN, ב-1992 את הפמיניזם כך:

"פמיניזם מעודד נשים להרוג את ילדיהם (לעשות הפלות), להתעסק בכישוף, להחריב את יסודות החברה ויסודות הנישואין האנושיים".

נראה שהרצון והתשוקה הזו להשוות את שתי המינים טמון בטומאת מצרים העתיקה וכמוזכר בספרא (פרשת אחרי מות פרשה ט אות ח):

"כמעשה ארץ מצרים לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם הכתוב מדבר, ומה היו עושים האיש נושא לאיש, והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה, והאשה ניסת לשנים.

עומק הרעיון של החופש והדרור והרצון לפרק את חיי הנישואין התקינים טמון אי שם בחוקה הטמאה של מצרים, שראו צורך עליון בהשוואה של חיי המין האנושי באופן מעוות ומטונף, שהאיש נושא איש והאשה נושאת אשה, והאשה נישאת לשניים.

לסיום יש לנו להאיר את עיני החברה הישראלית כולה, בדברי חז"ל הקדושים המובאים במדרש ילקוט שמעוני (רות רמז תרו):

"ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור שנאמר "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל" (תהילים צח, ג), לבני ישראל אין כתיב כאן, אלא לבית ישראל". וכן מבואר במדרש ילקוט מעם לועז (פרשת שופטים 'מעלות האשה הכשרה'), ובספר קב ישר (פרק ו): "הגאולה תלויה בנשים צדקניות, בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, וכמו שהיתה גאולה ראשונה גם תהיה גאולה אחרונה".

לא בזכות נשים ראשי ממשלה, שרות, חברות כנסת, קריריסטיות או פמניסטיות נזכה לגאולה, אלא אך ורק על ידי נשים צדקניות שהם הם יעשו את המהפכה הגדולה והאמיתית - מגלות לגאולת עולמים במהרה בימנו אמן.