top of page
Who is your Rabbi?

מיהו הרב שלך? תְגוּבָה

מאת הרב ירון ראובן

 

לכל אותם גאונים ששואלים על ההסמכה של רב כאילו הם יודעים מה זה, בואו ונענה על כך אחת ולתמיד. ברור שמעולם לא קראת דף בגמרא אז אתה פשוט שואל שאלות  המעידות על בורות ואתה אפילו לא יוע מה אתה שואל אז בטח שלא תדע מה לעשות עם התשובה. . אני יודע שזה לא יועיל לרשעים אבל בכל זאת ננסה.

 

האם אתה יודע כיצד התורה (גמרא, בבא מציעא) התורה מגדירה רב?  תן לי להראות לך ולהרגיש חופשי לאמת.

הגמרא שואלת "מיהו רבך?"

 

הרב מאיר אומר שכל מי שלימד אותך את דברי חכמה (בין אם מדובר בתורה שבכתב ובין אם מדובר בתורה שבעל-פה -גמרא)  הוא הרב שלך.

 

רבי יהודה אומר שכל מי שלימד אותך את רוב מה שאתה יודע על תורה הוא הרב שלך.

 

רבי יוסי אומר כל מי שלימד אותך תורה כלשהי (משנה בודדת) הנחשבת לרבך.

 

גאון מוכר

 

זו הסיבה ש כמו הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב אלישיב זצ"ל ורבים ענקים אחרים לא הלכו לקבל את המבחן המטופש שאליו אתה כנראה מתייחס, ועדיין נחשבו לאב מבית דין וגדולי הדור. נמאס לי לראות את האחזות המרושעת בקשיות רק כדי שאולי יום אחד ימצא משהו לא בסדר עם רב הקירוב המוביל בדורנו, הרב יוסף מזרחי. זה לא אומר שהוא לא צריך את המבחן המטופש שלך, זה רק אומר שעל סמך התורה בפועל, הוא לא צריך את המבחן. בהתבסס על כל ההוראה התורנית ובעלי התשובה שהביא לעולם הזה, הרב יוסף מזרחי לא עונה על הגדרה אחת בלבד של רב על פי התורה אלא על שלושתן! אבל השאלה היא האם באמת אכפת לך מהאמת של תורה או שסתםבאת לדבר שטויות שיוצרות לשון הרע. עצור את הנטייה הרעה שלך פעם בחייך ועשה תשובה.

מקורות :

 

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

 

תנו רבנן: רבו שאמרו - רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל שרוב חכמתו הימנו. רבי יוסי אומר: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת - זה הוא רבו.

 

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

 

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב + מלאכי ב '+ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך' הצבאות הוא, אם דומה הרב למלאך 'הצבאות - יבקשו תורה מפיהו.

כלי יקר שמות פרק כה

 

(יז) ועשית כפורת. כיסוי מלמעלה, רמז שצריך לכסות סודות התורה שלא לגלותם ברבים כי דברים שכיסה עתיק יומין אל תגלה אותם וכמו שנאמר (משלי יא יג) ונאמן רוח מכסה דבר, וכתיב (שם כה ב) כבוד אלהים הסתר דבר. ושני כרובים בדמות מלאכים שנקראו כרובים ובדמות ילדים קטנים להורות שאם הרב דומה למלאך. אל אחיו המורה גם אל השלום הניתן לאוהבי התורה והיו יחודידו תואמים בשלום ורעות. אין הכפריים שיש להם את הכבישים. הם לא צריכים את התורה שבארון.

לחץ על הקישור להורדת PDF

צניעות נשים- תוכחה

Womens Modesty

מסר קריטי לנשים ולבעליהן

מאת הרב ירון ראובן

 

כל עוד אנשים חושבים שהתורה עומדת בפרשנות של דורנו, ומכיוון שכל אחד מפרש אחרת את התורה  התורה כולה מבוטלת את חס ושלום . האמת שכולנו יודעים היא שהתורה אינה ניתנת לשינוי, להתאמה או למודרניזציה. אותו השם שברא את השמים ואת הארץ, וכל מה שביניהם, גם ידע על דורנו, ולכן, כשכתב את התורה 974 דורות לפני שברא את העולם, הוא גם לקח אותנו בחשבון.

 

מדוע חשוב לדעת זאת? מכיוון שכל מי שחושב שחוקי הצניעות (או חוקים כלשהם) של התורה השתנו, פשוט מכיוון שאנחנו לא אוהבים אותם, או בגלל שזה הפך ל היות מקובל ואפילו נערץ על ידי העולם שאנחנו חיים בו כדי להתלבש עם בגדים אקזוטיים, או בבגדים צמודים (גברים ונשים) על מנת לתת לעולם מושג טוב על איך אנו נראים עירומים, זהו חטא גדול שגורם גם לאנשים אחרים לחטוא. המשנה, הגמרא, הזוהר ותורת החכמים אומרים כולם דברים קשים מאוד (ענישה בעולם הזה ובעולם הנצחי) עבור אנשים כאלה. ישנם פסוקים ברורים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה הדנים בצניעות, ועד כמה היא קריטית. מה ההוכחה?

 

הגמרא (סנהדרין 106 א) דנה בפרשת בלק בתורה שבכתב, ומצטטת את הנביא הרשע בלעם אומר לבלק "אלוהי ישראל שונא זימה (לבוש והתנהגות לא צנועים)." זה תקף ליהודים ולגויים כאחד, אך זה  קשה מאוד ליהודים.  גם ללא קשר ללא קשר ל"רמת ההקפדה "של מישהו, מדוע מישהו ירא שמיים רציונלי ירצה אפילו לקחת סיכוי של 1% להיכלל ב"רשימת השנאה של השם"?

 

יתרה מזאת, בנפש חיה מאת הרב פינקוס, הוא מבהיר את גודל האמירה הקודמת הזו בכל הנוגע לכל התורה כולה. אם מישהו שם לב, ללא קשר לעוצמת החטאים שעשתה עם ישראל לאורך ההיסטוריה (עבודת אלילים בהר סיני, לשון הרע על ידי מרגלים, שנאה מופרכת וכו '), השם הזהיר אותנו תמיד, או נתן לזמן מסוים לעבור - וחיכה  כדי לבדוק אם אנו עושים תשובה - לפני שנתן את  העונש. אפילו בחטא העגל , השם לא נתן עונש מייד. יש רק חטא אחד שהשם העניש את עם ישראל ללא אזהרה, וזה אחרי חטאו של זימרי שאירע בפרשת בלק.

במקרה זה אפילו לפני שלכל עם ישראל  זמן לחטוא בנשים הלא צנועות של מדין ומואב, השם נתן עונש אדיר על ידי הריגת 24,000 יהודים תוך דקות ספורות, ללא אזהרה קטנה או אפילו היסוס, רק בשביל "להסתכל ולהרהר" על הנשים הלא צנועות האלה. אלמלא קנאתו של פנחס - מה שהביא אותו להרוג את זמרי בן סאלו ואת כוזבי בת צור, בזמן שהם חטאו - השם היה משמיד את כל האומה, חס ושלום. קראו זאת שוב כדי להבין היטב את גודל החטא הזה. אין אזהרה, לא הכרזה גדולה, כלום. עם ישראל חטא, והעונש היה מיידי והרסני.

 

עכשיו תאמרו אתם  ... האם כל מי שמאמין באמת בשם השם ותורתו, חטא חטא כזה של חוסר צניעות לאחר שהוא יודע על חומרת המעשה? כל אחד מכם צריך להחליט, מכיוון שלכל אחד מכם יש את הכוח לבנות או להשמיד את האומה והעולם שלנו.

 

"אלמלא בריתי יום ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי (חוקי הטבע היו מפסיקים להתקיים)." ירמיהו ל:ג, כ"ה

Click Below for PDF details

האם אנחנו באמת שומרים על כשרות?

Are We Keeping Kosher

מאת הרב ירון ראובן

 

האם תהית אי פעם מדוע למיצים, מאכלים וסוכריות אין סימן כשר? האם זה בגלל שהרב לא רוצה לתת הכשר או שזה בגלל המרכיבים ה"נסתרים "? לחץ כאן כדי לראות רשימת מרכיבים שאנו בטוחים שלא הייתם אוכלים ברצון אם הייתם יודעים שהם באוכל שלכם.

לחץ למטה לפרטי PDF

Being Lonely Is A choice

להיות בודד זו בחירה

מאת הרב ירון ראובן

ברוך השם בכל יום הוא קרב חדש וכל יום השם נלחם בו עבורנו תוך שהוא נותן תחושה שאנחנו למעשה התורמים העיקריים. ככל שאנו חושבים שאנחנו תורמים, אנו לבד מרגישים יותר. ככל שאנו מתחברים יותר לשם כך קל לנו לראות שהשם הוא באמת זה שנלחם במלחמות שלנו, וככה נהיה שלווים יותר בנוגע לכאוס סביבנו שנקרא חיים.

עליכם להישאר מחוברים חזק עם יתברך השם, ולהתחזק עוד יותר על ידי התקרבות אליו דרך התורה האחת והיחידה שלו. ברגע שאתה מחובר באמת השם, לעולם לא תראה את החיים מעיניים בודדות שוב כי אתה יודע שאתה לא לבד. השם כאן אוחז בידך.

לחץ למטה לפרטי PDF

הוכח תוכח" זו אחריות של כל יהודי כלפי האחר"

Ocheach Tochiach

מאת הרב ירון ראובן

 

שיהיה ידוע שכולנו עדיין סובלים מ"חת הגל "(חטא העגל) מכיוון שלמרות שרוב עם ישראל לא סגדו לעגל הזהב, ישבנו שם בשקט ולא אמרנו דבר בזמן שהמעטים חטאו נגד השם יתברך.

 

בשל אותה "נכונות פוליטית" השם כמעט מחק את העם כולו והקים עם חדש יותר מבית משה רבנו. חכמים אומרים שחטא התקינות הפוליטית היה כה גרוע, עד עד תום הזמנים, הסבל על האומה היהודית כולה יבוא "בחלקו" בגלל החטא המקורי הזה. זו לא רק דעת חכמים, אלא דעת השם עצמו כמו שאמר בספר שמות (יציאת מצרים).

 

אז מה נוכל לעשות בקשר לזה? ובכן, יש הרבה מה לעשות, אבל המעט שאנחנו יכולים לעשות כדי להתחיל זה להפסיק לדאוג להיות פוליטיקלי קורקט, וכשאנחנו רואים יהודי אחר שעושה לא נכון על ידי השם, עלינו לחשוב על דרך הולמת ודיסקרטית להוכייח אותם, ולדבר על ליבם כדי שיחזרו למוטב. במקום זה אנשים כועסים על מי שמוכיח אחרים בגלל שלא תמיד הם מסכימים עם הדרך בה נעשתה התוכחה.

לחץ למטה לפרטי PDF

Daughters Of HaShem

תזכורת לבנות הצדיקות של השם יתברך !!!

מאת הרב ירון ראובן

 

בתמונות שלהלן מופיעות נשים מהדורות הקודמים. יהודים וגויים ידעו שהאנושות נועדה ללבוש בגדים ולפעול בכבוד. זה הפך רק למנטליות זרה בדורנו השפל. בואו נעיר את העולם ונזכיר לעצמנו להיות צנועים תוך כדי ששמח את בוראנו ביצירותיו.

לחץ למטה לפרטי PDF

עלון הקודש

(טֶקסט)

ALON HaKODESH 1 (Tisha B'Av Edition)-1.j
ALON HaKODESH 4.png
ALON HaKODESH 4.png

עלון הקודש (1) מהדורת תשעה באב

Alon HaKodesh The Shema

קריאת שמע

prayer-shema-tallit-tefillin.jpg

בין אם בישראל ובין אם בגלות, חילוניות או דתיות, רוב היהודים אמרו את תפילת שמע ישראל (דברים ו, ​​ד) אינספור פעמים במהלך חייהם. יש לנו מזל וזכות גדולה לומר את קריאת שמע פעמיים ביום לפחות ןלדבר עם מלך מלכי מלך המלכים, ולקיים מצווה מהתורה של אמירת קריאת שמע לא פחות מפעמיים ביום [1] . בקריאת שמע אנו קוראים אל השם  "שמע ישראל, השם אלוהינו, השם הוא אחד", ומפצירים בו להביא את ישועתנו - אם לאומית או אינדיבידואלית. לאחר מכן אנו ממשיכים אחר הנמקתנו מדוע עליו להביא את ישועתנו, על ידי הבעת אהבת השם.

 

וְאָהַבְתָּ, אֵת ה 'אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאדֶךָ 

"ותאהב את השם אלקיך בכל ליבך ובכל נפשך ובכל משאביך" (דברים ו, ​​ה)

 

כמה מאיתנו יכולים לומר בכנות שאנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים? אני לא מתייחס לכוונה או אפילו למשהו יוצא דופן. בפשטות, כמה מאיתנו באמת עושים את מה שאנחנו אומרים שאנחנו עושים? אחרי הכל, זהו הבסיס לענייננו, לפחות, לישועתנו האישית. אף על פי שאיש מאיתנו לא ברמה של המילים המפורסמות של איוב הנביא "האם הוא יהרוג אותי, עדיין הייתי כמהה אליו (איוב י"ג , סוטה 31 א), כמה מאיתנו באמת מראים שאנחנו אוהבים את השם עם כולם  ליבנו? מה עם חלק מזה? האם אנחנו לפחות אוהבים את השם מספיק כדי לשקול את דעתו לפני דעתנו, או עדיף, לדעת החברה? בואו לחשוב על זה, היינו כל כך שקועים בלחשוב מה החברה חושבת עלינו וכיצד אנו נתפסים בעיני אחרים,  עד  שאולי שכחנו לבדוק מהי דעתו של השם בעצם. לפני שקנינו את השמלה, המכונית או אפילו את הבית, האם התייעצנו עם השם לצורך רצונו או פשוט ביקשנו ממנו להגשים את שלנו?

 

יתרה מזאת, מה אנו יכולים לומר על אהבתנו המובטחת להשם עם כל נשמתנו? זו ההבטחה שאנו מבטיחים בקריאת שמע בבוקר , בשעה שאפילו לא התחלנו את היום שלנו. האם אנו מוכנים להעיד מול בית דין שמיים (בית משפט שמיימי) כי הקדשנו את חיינו למימוש רצונו (קרי תורתו) כאילו היה רצוננו (אבות ב, ד)? נראה שאנחנו כל כך עסוקים במילוי רצונו של מישהו אחר, שפשוט לא נוכל להגיע לרצונו של השם יתברך למרות שהבטחנו.

 

אבוי, יש לנו עדיין תקווה אחת שנותרה - ההשקעה הכספית המובטחת שלנו לכבוד השם. שלא כמו ליבנו ונשמתנו, החלפת המספרים על המסכים הדיגיטליים שלנו צריכה להיות קלה למדי, מכיוון שהיא אינה דורשת שינויים התנהגותיים רבים ככל שיהיו. ובכל זאת, כמה מאיתנו אוהבים את השם בכל המשאבים שלנו? כמובן שזה לא כולל את הבית, המכונית, העסקים, הבריאות וצרכים חיים אחרים. אבל אחרי כל זה, האם לפחות הפכנו את תורתו להשקעה הגדולה ביותר בתיק הפיננסי שלנו? האם התרומות שלנו עוברות לתורת השם, או שאנחנו מוצאים את עצמנו מממנים את מסיבות גיבוש בבית הכנסת כדי שנוכל לספר לכולם איזה פרפר בסכנת הכחדה בג'ונגלים של אפריקה?

 

הרב אפרים כחלון לימד אותי פעם אחת שכמעט כל אדם מניח כסף לפנסיה שאולי לעולם לא יחיה לראות בעולם הזמני הזה, ובכל זאת מעטים אפילו מחשיבים את הבית בו הם יתגוררו לנצח. חכמינו אומרים "תן לו משלו, כי אתה ושלך שלו" (אבות פרק ח', משנה ג') פירש הדבר שאדם חושב שהוא תורם הוא מוציא כסף מכספו, אך המשנה באבות כבר מלמדת אותנו שהכל שייך לקדוש ברוך הוא. למרות שאנו "מרגישים" כאילו שתרמנו לא מעט בחיינו, עלינו לשאול את עצמנו האם זה באמת מה שהבטחנו או סתם מס שפתיים?

"בשפתיו ובפה כיבדו אותי, אך לבו היה רחוק ממני..." (ישעיהו כ"ט, י"ג)

הרב אפרים קכלון לימד אותי פעם אחת שכמעט כל אדם מניח כסף לפנסיה שאולי לעולם לא יחיה לראות בעולם הזמני הזה, ובכל זאת מעטים אפילו מחשיבים את הבית בו הם יתגוררו לנצח. חכמינו אומרים "תן לו משלו, בשבילכם ורכושכם הם שלו" (אבות 3: 8) כדי ללמד אותנו שלמרות שאנו "מרגישים" כאילו שתרמנו לא מעט בחיינו, אנו חייבים לשאול את עצמנו האם זה באמת מה שהבטחנו או סתם מס שפתיים?

"מכיוון שהעניין קרוב אליך מאוד - בפיך ובלבך לבצע אותו" (דברים ל, 14)

________________________

[1] פעם שלישית אמור להיאמר לפני שהוא פורש ללילה (כלומר שמע אל המיטה)

Todah Le'HaShem Part I

אלון הקודש (2) מהדורת טו באב

תודה לה' חלק א

1440x900-the-tree-of-love.JPG

מביך ככל שיהיה בתקופתנו, אך השגת הצלחה רוחנית בתשעה באב (ט 'באב) פירושה בכייה [דמעות של תשובה אמיתיות] על האובדן המונומנטלי של בית המקדש הקדוש,  שנחרב כמעט לפני אלפיים שנה. תמוה עוד יותר הוא כאשר אנו לומדים שט"ו באב (ט"ו באב, כלומר פחות משבוע לאחר מכן), נטבע כאחד משני הימים המשמחים ביותר עבור עם ישראל (תענית כ"ו, ב). [1] אמנם לא חג רשמי או מקראי, אולם ט"ו באב מתייחסים אליו כאל יום מיוחד בו לא נאמרים תפילת תחנון. בנוסף לחצי תריסר הסיבות שהוזכרו באותה גמרא [2] , חכמים מלמדים אותנו גם את אחד היסודות העיקריים לחיים מצליחים - זה בסדר להיות עצוב, אבל לא יותר מדי זמן.

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"

"זו מצווה גדולה להיות תמיד שמחה"

(ליקוטי מוהרן, תורה כד)

רבים מכירים את שיר האושר המבוסס על תורתו של הרבי נחמן מברסלב, ובכל זאת, כמה אנשים יכולים להעיד אחרי 120 שהם חיים את האושר והשמחה האלה גם כאשר חייהם היו מלאים בחושך וקושי? נראה שאי אפשר להצטרף ל"אנשים שמחים "שרוקדים במעגל, כשאנחנו כל כך עסוקים בהתבוססות בכאב האישי והצער שלנו. אני זוכר ששאלתי את עצמי "ממה הם כל כך שמחים?" יותר מכמה פעמים בעבר. כמובן שאף אדם סביר אפילו לא מתעניין מרחוק באושרו הזמני של שוטה (שיכור), ובכל זאת רבים מסתפקים ב"אושר" רגעי זה.

 

במקום להקשיב לחכמים על עצב זמני, רבים מוצאים את עצמם עם "אושר בכאילו" כלומר אושר זמני שתלוי בדרך כלל בגירויים חיצוניים. אפילו לתחושת המציאות השקרית הזו אין הכוח להישאר, והיא מופיעה רק באופן ספורדי בתוך מצב העצבות המתמיד שלהם. יש כאלה שמטמיעים את עצמם במחשבה שהם שמחים על ידי שימוש קבוע במריחואנה, אלכוהול, משככי כאבים ופסיכדלים אחרים. אחרים בוחרים לתפעל הורמון שונה (כלומר אדרנלין), ולקפוץ ממטוסים, להמר או להכניס את עצמם למצב מסוכן באופן אחר בכוונה. לרשימת התיקונים הזמניים אין סוף, וחלקם אפילו יכולים להישמע סבירים. כמו שפרעה העסיק את עם ישראל מכדי אפילו לחשוב ישר, ליצר הרע יש כלים יצירתיים עוד יותר.

" וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ט).

 

בסופו של דבר, עצות האדרנלין ו / או שימוש בסמים רק עוזרים לאומללים להטביע את הכאב של "מציאותם העצובה". מלבד סכנת החיים הברורה, כל המכורים מודים שאפילו למציאות השקרית הזו יש גבולותיה. האם האנשים האלה פועלים מתוך ייאוש או פשוט מבורות לגבי השגת אושר? סביר להניח שזה שילוב של שניהם.

"..... וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹתָֽה"  (ואברהם בא להספיד את שרה ולהתאבל עליה) (בראשית כג, ב)

כל מי שמרשה לעצמו  לחשוב בכנות צריך להתחיל לשאול שאלה כלשהי לגבי עצמו. שאלות כמו "האם אנו יכולים להשיג אושר אמיתי למרות שהעצב הוא חלק ניכר מהחיים?" התורה מעידה [1] שאברהם אבינו הצטיין במזעור עצבותו גם כשגילה שאהבת חייו, שרה אימנו, נפטרה. האם נוכל לחקות את אברהם אבינו? והתשובוה היא כן! העובדה הפשוטה שחוויות החיים הקשות של אבותינו נכתבות בתורה היא עדות שנוכל [ועלינו ללמוד] לחקות אותן ברמות שלנו.

 

ה"איך "הוא קצת יותר מסובך ודורש מספר צעדים. שני הצעדים הראשונים שלמדנו עד כה הם:

  • עצרו, חשבו והיו כנים מבחינה אינטלקטואלית לגבי מצב האושר שלכם, כך שתוכלו להמשיך בו .

  • .צמצמו את העצב שלכם

 

"בעזרת השם", בחלק ב 'של מאמר זה, נדון בפרטים רבים יותר של "כיצד" - כיצד לזכות לאושר. אבסס את דברי במקורות תורניים. בינתיים, כולנו צריכים לקחת את הזמן הזה לחשוב, לשקף ולהבין שכולנו חיים חיים מלאי קושי; הגיע הזמן לעשות מזה משהו טוב. הזדמנות זו לבדה היא סיבה מספקת כדי לומר תודה להשם.

_ _______________________

[1] "רבן שמעון בן גמליאל אמר" לא היו ימים מאושרים יותר לעם ישראל מאשר ט"ו באב ויום כיפור. " (כלומר, הימים שאפשר לסלוח לנו לרוב חטאינו)

[2] ראה (תענית 30 ב) או (ילקוט יוסף הלכות טו באב סימן 559) מקדמת רשימת הסיבות

[1] האות כ במילה  וְלִבְכֹתָֽה נכתב קטן מהנורמה כדי להציע לאברהם למזער את עצבותו והקפיד להיות פרטית מכיוון שידע שהיא הלכה לגן עדן (קלי יקר, ר 'הירש)

עלון הקודש (3)  תהיה כנה עם עצמך

תודה להשם חלק ב

העולם הפוליטיקלי קורקט של ימינו ממהר להסיק שדיבורים על נזיפה מקראית הם שליליים, עם זאת, חלק גדול מהתורה הקדושה הוא בדיוק זה - מוסר (כלומר נזיפה). יתכן שזה יפתיע כמה ללמוד כי בפירושו לתלמוד (שבת ל"ב ע"ב) רש"י אומר בבירור כי המילים מוסר ותורה הם שם נרדף. כפי שאמר פעם הרב נסים יגן זצ"ל, "אפילו יום החתונה המרגש בין עם ישראל להשם-יתברך החל מעשרת הדיברות שאילצו אותנו לשנות הכל בן-לילה."

בין אם זה הקשיים שעברו אבות אבותינו, הפרטים המורכבים של מצוות התורה, או המחיר הכבד שאנו משלמים על אי ציות לאף אחד מהם, התורה הקדושה היא ספר ההוראות לחיים.

 

וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָ֑ם ... "

פירוש: זה יהיה התגמול כשאתה מקשיב לתקנות הללו, ואתה מקיים ומבצע אותן (דברים ז, יב).

 

בשונה מרוב התורה, פרשת עקב (כלומר התגמול) נפתחת בצורה מענגת בצורה יוצאת דופן, לפיה משה רבינו מספר לעם ישראל על ההבטחה האלוהית לתגמולים יוצאי דופן. "פרי הרחם שלך (כלומר ילדים) ופירות הארץ (כלומר פרנסה) הם רק נקודות המוצא של אינספור הברכות שהובטחו. עם זאת, נראה שבכל שנה יש יותר סיפורי "שוברים חדשות" על התאבדות של אותם ידוענים שנראו ממש שמחים ומבורכים. מדוע אנו שומעים על אנשים מפורסמים שחיים את חייהם על מגש של זהב שמנסים להתאבד חדשים לבקרים? למרות שהמחקר מראה כי סיכון התאבדות גבוה יותר עבור אדם מובטל ב 72%, הסיכון להתאבדות הוא גם גבוה יותר בשכונות עשירות יותר? [1] מסעיר ככל שיהיה, סיפורים אלה משמשים עדות לכך שהחלק החומרי של הברכה אכן אינו שלם. בקיצור, זה לא הכסף!

 

כדרכה של התורה, אנו פונים אל חכמינו הקדושים לקבלת תשובות. אותו חכם קדוש, רש"י, חושף את סוד הברכות, ובכך אחד הסודות הראשונים לאושר. ניתוח קצר של המילה עקב (תגמול) מראה שזה אומר גם עקב (כלומר החלק האחורי של כף הרגל). באופן אלגוריוני, כשם שהרגל מתקדמת ליעדה עם כל צעד [נורמלי] קדימה, התורה מבטיחה ש"הגמול "(כלומר עקב) יגיע" אחרי "קיום המצוות וביצוען.

 

"..... כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ

  פירוש: כי זו מלכודת עבורך (דברים, ז', ט'ז)

 

אז מה אם קיבלנו את מה שחשבנו שהם "הברכות", אך ללא הצעדים המוקדמים? רק ארבעה פסוקים קדימה אנו רואים את המילה מוקש (מלכודת (מוקש בתוך הפסוק הזה שמזהיר אותנו על הפרת ההוראות האלוהיות. הרעל הרוחני המושרש על ידי יצר הרע, זה תמצית הרצון החופשי שלנו בעולם הזה. חכמים אומרים לנו שוב ושוב "הכל בידי שמיים, למעט יראת שמיים" (ברכות , ל'ג עמוד ב).

לאחר שסיפרנו מחדש את פרטי החתונה האלוהית שלנו בהר סיני, משה רבנו חוזר על עשרת הדיברות ומזעזע את האומה במה שרבים חשבו שהוא בלתי אפשרי. בפרשת ואתחנן  מציין הכתוב את שומרי מצוות ה' ואלו שמפרים אותם, אוהביו ושונאיו [1] , בהתאמה. כדי להבטיח את הבהירות, חזר אלוקים על דברים אלה בהמשך הפרשה, ואמר למשה רבנו על תוצאתו של מי שמסרב לעשות תשובה.

 

"... והוא משיב [שפע] לשונאיו במהלך חייו כדי לגרום לו להיכחד; הוא לא יעכב בגלל שונאו - בחייו הוא ישיב לו. " (דברים ז, י)

 

במה שניתן לטעון כי הפסוק הכי מפחיד בתורה, אנו מבינים כעת מדוע ההצלחה החומרית היא לא תמיד עקב (תגמול), אך לעיתים יכולה להיות המוקש (המלכודת). מעניין לציין כי המילה מוקש פירושה גם מוקש בעברית מודרנית (כלומר פצצה קטלנית הנסתרת מתחת לאדמה כמלכודת).

 

מכאן אנו לומדים שיעור מוסר רב עוצמה על היותנו כנים עם עצמנו במסענו אל אושר אמיתי. כשמדובר בגשמיות, הגיע הזמן שנבדוק את העובדות וניקח אותן ללב. די בבסיס אושרנו על חשבון בנק דמיוני כלשהו שאנחנו "צריכים". די בבסיס המטרות שלנו על מה שיש לשכנים, לחברים או לאויבים שלנו. אם אתה לא מבזבז את האנרגיה שלך במבט לצד השני של הגדר, לעולם לא יהיה לך אכפת אם העשב הירוק יותר שלה או לא. כמו שאמר החכם שלנו בן זומה ".... מי הוא העשיר? אחד ששמח במגרש שלו… ”(פרקי אבות 4: 1). מרבית הסבל האנושי נובע מאיבוד שליטה על רצונותיהם בגלל קנאה. אם אתה רוצה לקנא במשהו, לפחות קינא במי שעובד קשה כדי להפוך לאוהבי השם. אחרי הכל, איזו מטרה יש לכסף, אם אין לו ברכה משמיים (אייקב)?

 

לאלו מכם שרוצים אושר וברכה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, "עזרת השם", נדון בפרטי תורה נוספים בחלק השלישי של סדרת "תוהה-השם" שלנו. בינתיים, כולנו צריכים לקחת את הזמן הזה לחשוב, לשקף ולהבין שכולנו חיים חיים מלאי קושי; הגיע הזמן לעשות מזה משהו טוב. הזדמנות זו לבדה היא סיבה מספקת כדי לומר טודה להשם (תודה להשם).

   

"זה (תורה) הוא עץ חיים למי שתופס אותו, ותומכיו מפרגנים" (משלי 3:18)

 

אם תשאלו את התומכים המפרגנים מדוע הם תופסים את זה, הם פשוט יגידו לכם שזה עץ החיים שלהם.

 

________________________

[1] עיין במאמר סטטוס יחסי ורווחה: עדויות ממקרי התאבדות בארה"ב בספטמבר 2012

[1] ראה (דברים ה, 9-10)

Todah Le'HaShem Part II
Honest.jpg
Todah Le'HaShem Part III

Alon HaKodesh (4) Ayin Tova (Good Eye) Edition

Todah Le’HaShem Part III

Screen Shot 2018-09-26 at 3.57.48 PM.png

 "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים" (קהלת ז, ה).

"פירוש: עדיף להקשיב לתוכחה של איש חכם [תורה] מאשר להקשיב לשיר הטיפשים 

לאורך כל מהמורות  החיים, האדם הטיפוסי היה מבקש ייעוץ ממישהו שנראה לו חכם וידע יותר. נראה שלרוב איננו מתאכזבים מהעצות שאנו מקבלים אפילו כאשר הן מוגבלות בזמן שתחום היעוץ מתבסס על ידע חילוני. לעתים קרובות אנו משוועים למציאות בה אנו יכולים לחסוך לעצמנו את הזמן, התסכול, המבוכה ואולי את דמי היעוץ בסך 400 דולר לשעה. מסע חיינו יהיה חלק יותר אם היינו פשוט יודעים שהעצה הטובה ביותר שמומחים אלה יכולים להציע היא בדרך כלל "זה ישתפר", "זה יכול להיות גרוע יותר" או העצמה השקרית המוגזמת של "אתה יכול לעשות את זה". אחרי הכל, הם משתמשים באותה מדריך מעשה ידי אדם כמו המטופל שלהם, הכולל חוויות ייחודיות משלהם. כאשר האיש החכם בכל הזמנים, המלך שלמה, כתב על חוכמה  בשלושת ספריו הקדושים [1] בתוך התנ"ך, הוא התייחס בעקביות לחכמת התורה האלוקית. שלא כמו עצות מעשה ידי אדם שמוטות מדי ומוגבלות להתאים לכולם, התורה האלוקית היא מידה אחת שמתאימה לכולם ומתאימה אישית עבורך. במקום אהדה, התורה מציעה את האמפתיה שכולנו מבקשים. אך לפני שנוכל להעריך את הצורך בשינוי, עלינו להבין תחילה את שורש הכישלון הנוכחי בהשגת אושר מצד הרוב המכריע של האנושות כיום.

חיים שלמים של שטיפת מוח פסיכולוגית הובילה אותנו לומר דברים כמו "הדשא של השכן תמיד ירוק יותר", או "זה יכול להיות גרוע יותר;" ובל נשכח את תגובתנו האופיינית כשנשאל על רווחתנו  האישית ונענה על כך "לא רעה [לא רעה בכלל]. " למרות שנראה כי הצהרות אלה הן משפטים לא מחייבים ולא  מזיקים, הם חושפים את הגישה הנסתרת מאחורי אומללותנו. במקום לומר ברוך השם ולהודות על הטוב שיש לנו, אנו נוטים לחשוב על התסכולים איתם אנו מתמודדים. בקיצור, התמקדנו באומללות שבמצבנו הנוכחי, אך מקווים שהדברים ישתפרו בעתיד. הבעיה היא שהמערכת הנוכחית בה אנו משתמשים מנוהלת על ידי אותו יצר הרע שגרם לנו  להיות אומללים מלכתחילה. זה לא מאפשר לנו להצליח להשיג משהו מעבר לרגעים קטנים של אושר, שתלויים בדרך כלל במשתנים שאינם בשליטתנו. אושר לא אמור להיות כמו עומס אדרנלין, אלא מצב הוויה מתמיד. דמיין להיות מאושר ללא שום תנאים והגבלות, במציאות שבה האושר שלך פורץ מתוכך ולא תלוי בשום דבר! פשוט ככה, להיות מאושר!!!

 

ניתוח עמוק עוד יותר של בחירת המילים שלנו מראה שאנחנו מודדים כל הזמן את האושר שלנו על ידי תפיסתנו את האחרים. בין אם זה שהדשא של השכנים ירוק יותר, או שמצבו הכללי גרוע משלנו. באופן לא מודע אנו אומרים לעצמנו להרגיש שההצלחה שלהם הופכת אותנו לכישלון, ואילו מותם הופך את מצבנו לנסבל יותר - אולי אפילו להצלחה. סוג זה של מדידה הוא לקוי במקרה הטוב, ולמרות שהוא לא מכוון, זה בכל זאת כמו עין הרע שבידי תלמידי בלעם הרשעים. [2] ההחמרה היא שהדבר מנוגד להוראות האושר הברורות של חכמי התורה שלנו.

 

כפי שאמר חכם בן זומה... מי העשיר? מי שמח בחלקו ...

"בן זומה אומר: .... איזהו עשיר? השמח בחלקו ...." (אבות ד, א)

 

כאשר התנא הקדוש [3] , שמעון בן זומא, סיכם באופן מופתי את אחד הצעדים התורניים לאושר בארבע מילים בלבד, הוא הדגיש כי להשגתו אין קשר ישיר להצלחתם או כישלונם של אחרים. אם הדשא של השכנים שלך ירוק יותר או לא, זה כבר לא נתפס באותה צורה. אתה כבר לא מסתכל מעל הגדר בסקרנות  ובקנאה. אם אתה רואה את זה במקרה, אתה מאושר מאוד מההצלחה שלו או מודאג מכישלונו. בניגוד לתלמידי בילעם, עין טובה (עין טובה) [4] של תלמידיו של אברהם אבינו רואה בהצלחת אחרים חלק מהאושר שלו. ההצלחה של שכניך מעצימה אותך כעת לראות את האפשרויות האינסופיות בעולם האינסופי של השם. אפשרויות אלה עומדות לרשות כל העולם של השם הכל-יכול. העצמה חדשה זו מראה כי שמחה בחלקך אינה מחלישה את שאיפתך, אלא מארגנת אותה מחדש.

 

אחרי שהיינו מאושרים עבור אחרים, מה יכולה עין טובה זו לעשות לנו אם חלקנו באמת קשה? כמו אפקט דומינו, נקודת המבט החדשה שלנו לעין טובה של העולם תעזור לנו להעריך מחדש את הקשיים שלנו. אם כולנו מקדישים רגע להעריך מחדש את צרכינו מבלי להשוות את עצמנו לשכנים, הממצאים שלנו לא יאמנים. בכל מקרה שעבר תבדוק היית רואה שהשם נתן לך בדיוק את מה שאתה צריך. זה אולי לא מה שאתה רוצה, אבל אם אתה כאן וקורא את זה, ברור שיש לך מה שאתה צריך.

 

"ואז נדר יעקב, ואמר" אם אלוהים יהיה אתי, ישמור עלי ... ייתן לי לחם לאכול ובגדים ללבוש ... "(בראשית כ"ח, כ).

ויִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹקים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הו

 

התורה מספרת לנו שכאשר יעקב אבינו עזב את ביתו של אביו יצחק, הוא לא התפלל למען התהילה וההצלחה שבסופו של דבר זכה בהמשך חייו. במקום זאת, תחנונותיו של יעקב להשם נועדו לצרכים הבסיסיים ביותר של החיים - אוכל, ביגוד ומקלט. הבנתו של יעקב מה ראוי באמת לתפילה לא החלישה את שאיפתו עם הזדמנות ההזדמנות. כפי שכתוב "האיש (יעקב) הפך לשגשג ביותר ... (בראשית 30:43)." למרות הצלחתו, לבו של יעקב מעולם לא השתנה לעבר גאוותנות. להיפך, הפסוק "אני [יעקב] הצטמצם מכל החסד וכל האמת שאתה [השם] עשית לעבדך;" (בראשית 32:11) מראה שההצלחה של יעקב הביאה אותו לדאגה. מכיוון שהוא זכה להצלחה מוכשרת מעבר למה שהתפלל עבורו, הוא פחד שכבר ניצל יותר ממה שמסביר לו. [5]

 

בתקופת הרהור, יעקב הזכיר לנו שכל מה שהוא מעבר להכרח הבסיסי הוא בונוס נוסף על הבונוס שאנחנו כבר מקבלים מהשם. למרות שהשם נקבע על הצלחתו, תגובתו יוצאת הדופן של יעקב לברכות נבעה רק מנטייתו להיות מאושר בחלקו. שאפתן לצמוח לאומה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ, הוא ידע שכל מה שהוא יזדקק אי פעם כדי להשיג אושר הוא בדיוק מה שהשם נתן לו באותה תקופה. כשם שעושרו נקבע על ידי אושרו בנסיבותיו שלו, הצלחתו להשיג אושר למרות נסיבותיו היא זו שהפכה אותו לעשיר בפועל.

 

לאלו מכם שרוצים עוד יותר אושר וברכה בעולם הזה ובעולם הבא, "עזרת השם", נדון בפרטי תורה נוספים בחלק ד 'בסדרת תודה להשם שלנו. בינתיים, כולנו צריכים לקחת את הזמן הזה לחשוב, לשקף ולהבין שכולנו חיים חיים מלאי קושי; הגיע הזמן להכין מזה משהו טוב. ההזדמנות הזו לבדה היא סיבה מספקת לומר טודה להשם (תודה להשם).

   

"זה (תורה) הוא עץ חיים למי שתופס אותו, ותומכיו ראויים לשבח" (משלי ג, יח)

 

אם תשאל את התומכים הראויים לשבח מדוע הם תופסים זאת, הם פשוט יגידו לך שזה עץ החיים שלהם.

________________________

[1] ספרי משלי, קהלת ושיר השירים

[2] (פרקי אבות 5:22)

[3] חכמי רבנים שחיו בתקופת המשנה בסביבות 10-220 לספירה

[4] ראה (פרקי אבות ה, כ).

[5] ראה רמב"ן (פרשת וישלח 32:11)

Todah Le'HaShem Part IV

Alon HaKodesh (5) Todah Le'HaShem Edition

Todah Le’HaShem Part IV

simon-maage-351417-01.jpeg

“And not like those who cry out like dogs Hav Hav [give us more, give us more]” (Tikunei HaZohar Tikkun 18 Daf 34a)

ולא כאותן דצוחין ככלבין הב הב, כנזכר בשם התקונים (תיקון יח דף לד ע"א)

 

The idea to write a textual map of how to attain true happiness began with a deeper idea that is often taken for granted—saying Todah Le’HaShem[1].  The Tikkunei HaZohar says that one of the distinguishing characteristics of Am Yisrael is that we do not simply ask for more and more, like the unending appetite of a dog.  Rather, a Jew is expected to actually designate times to say Todah Le’HaShem for the countless gifts HaShem has already given us.  Of course there must be many grateful non-Jews around the world, but, as usual, the Jew is expected to be on a different level.  The importance of gratitude for Am Yisrael is so dear, that the Tikkunei HaZohar describes praying only for sustenance as the act of those who forgot the language of the King—instead knowing and following their King, they have adapted the customs and languages of the other nations. 

 

“It is good to thank HaShem and to sing praise to Your Name, O Exalted One.”(Psalm 92:2)

טוֹב לְהֹדוֹת לַיקוָק וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן (תהילים צב ב)

 

It requires no mental strain to understand that gratitude is one of the basic necessities of humanity, let alone for us to attain true holiness. But what good is King David referring to about Todah Le’HaShem?[2]  Although thanking anyone for something good is the natural behavior of a person with good middot, the Ramchal reminds us that even the best of us tend to routinely ignore or overlook the simple and obvious.[3]  A person that is not exerting effort to consciously remind themselves of the good in their lives, can easily fall into the trap of only focusing on the difficulties. This is not due to the difficulty of finding good in our lives, but quite the contrary.   The average person reading this has so much good in their lives that they have become numb to it.  We sometimes forget the source of all that’s good (i.e. HaShem) to the point that we expect good to be our status quo.  We expect our eyes to see, ears to hear, hands to feel and even have enough money to afford a delicious lunch.  Our expectations of the basic needs of survival are so high and standardized, that we forget they are good.  By reminding ourselves to say Todah Le’HaShem, we are systematically forcing ourselves to do a conscious review of our good inventory.           

 

Eitzah Tovah (Good Advice)

 

In order to avoid the pain of forgetting important things, most of us live with countless reminders.  Whether set as a reminder to meet someone for business, or as a reminder to get to the airport, the alarm clock is the reminder tool for what we perceive as important.  After a study session with an Avrech from the Chofetz Chaim Kollel a few years ago, we arrived at the brilliant idea of setting a reminder to say Todah Le’HaShem at a set time each day.  Unlike the time you pray to HaShem with requests throughout the day, take a full 5 minutes to simply list the things you are grateful for, without mentioning a single request.  Yes, my phone rings each day at 12:30pm with the text on the screen showing Time to Say Todah Le’HaShem.     

 

“He who offers Todah honors Me; and one who orders [his] way, I will show him the salvation of God.” (Psalm 50:23)

זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקים (תהלים נ כג)

 

This amazing reminder will not only change your day, but your overall perception of life.  Richness and fulfillment is already in your life, and it’s just waiting to be uncovered by a simple, yet brilliant Eitzah that requires some effort. To get your daily motivation boosted further, take a look at the secret King David tells us in Psalm 50—saying Todah Le’HaShem is key to getting all salvation from HaShem Yitbarach.      

 

For those of you who want even more happiness and blessing in both this world and the next, BeEzrat HaShem we will discuss more Torah details in part V of our Todah Le’HaShem series.   In the meantime, we should all take this time to think, reflect and realize that we all live a life that’s full of difficulty;  it’s time to make something good out of it.  This opportunity alone is reason enough to say Todah Le’HaShem (Thank You to HaShem).

   

“It (Torah) is a tree of life to those who grasp it, and its supporters are praiseworthy” (Proverbs 3:18)

 

If you ask the praiseworthy supporters why they grasp it, they’ll simply tell you that it’s their tree of life. 

________________________

[1] Thank You to the God of Yisrael

[2] Psalm 92:2

[3] See Path of The Just – Author’s introduction

Todah Le'HaShem Part V

Alon HaKodesh (6) The Essence of Todah (Gratitude) 

Todah Le’HaShem Part V

AttitudesOfGratitude_PA.jpg

“Don’t just tell him to say Todah…tell him to say a Beracha!” Rav Nissim Yagen zt’l

 

Parents traditionally [and rightly so] make a big deal about having their little children say Todah out loud to the unfamiliar relative that just gave them a delicious candy.  Although this is a great start, HaRav Nissim Yagen zt’l cried out that the real lesson should be to teach the child to say a Beracha.[1] While the two seem to teach the same message, a deeper introspection into the teachings of our holy Sages uncovers quite a lesson about gratitude, and thereby taking us further along our happiness journey.

 

“Anyone who’s ungrateful for the kindness of his fellow, will ultimately be ungrateful for the kindness of the Holy One, Blessed Be He” (Midrash Mishnat Eliezer perek 7)

(מדרש משנת רבי אליעזר פרק ז)   כל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של הקב "ה

 

The Midrash Mishnat Eliezer teaches us that although the Todah [towards our fellow] and Beracha [towards our Creator] complete each other, it’s the Beracha that helps us reflects on the deeper meaning of the gifts we’ve received.  Because saying Todah is so simple and well-intended, it’s become part of everyone’s speech at early childhood.  By the time we’ve reached adulthood, the Todah towards our fellow has become an engraved part of our habits, thereby losing much of the kavana[2] behind it.  A person can get so used to saying it, that receiving a pencil, a hot dinner plate, or a brand new car can literally have the same exact well-intended, yet habitual and superficial Todah. 

 

The Beracha, on the other hand, takes a little more effort and thought process to do than its superficial Todah partner.  This is supposed to lead the person to think a little more about what they just received.  Although it’s also common for us to forget the kavana part of our Beracha, one only needs to simply think about the literal meaning of what they’re saying in order to raise the Beracha to its former status.  

 

“You will eat and you will be satiated, and bless HaShem your God, for the good Land that He gave you.” (Deuteronomy 8:10)

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (דברים ח י)

 

Nearly 500 years ago, The Maharal of Prague taught[3] us that the literal commandment to bless HaShem after eating makes the Birkat HaMazon the most important Beracha in the entire Torah.  Birkat HaMazon is so significant, that Gemara (Berachot 35b) judges one who eats without reciting it, as if he had stolen from God Himself.  A careful review of the biblical source of the blessing (i.e. Deut 8:10), can help us get a deeper meaning of what we should be so grateful about.  

First, we ate.  When one considers that nearly 25,000 people die each day (est. 9.1 million people/year)[4] from pure hunger, they should recite Birkat HaMazon as if it is Birkat HaGomel[5].  Second, we were satiated.  The same UN and other institutional studies report that there are nearly 1 billion people that suffer from hunger today.  Just imagine the tears of hunger, and your Kavana already increases.  Lastly, you got to bless HaShem.   This literally means that your life has a purpose.  If not for having a God with an eternal instruction set and purpose for all of His creations, life would simply be purposeless.  How horrible would life be if simply lived to eat and drink before you die; and then bring children along the way to suffer the same purposeless consequences?  By acknowledging, obeying and thanking HaShem you are also committing to your ultimate and eternal purpose. 

 

This means that all that’s missing from our Todah is exactly what’s missing from our Beracha—Kavana.  Just take a moment and think about what you received before saying either one.  Rabbi Efraim Kachlon once taught me “Is the pen someone lent you simply just a pen, or is it a tool that you will now use to write a Chidush, a phone number, or an answer to a test that will change your world forever?”  Of course you can look at it as just a $2 pen, but that would make you as ungrateful as the purposeless ones who live to die.  Our Sages teach us that When Moshe Rabbeinu commanded us to observe the Birkat HaMazon and all the other commandments, he literally said “…you shall observe to perform, so that you may live…”[6] Anytime the word “Live” is mentioned in the Torah, it is referring to eternity, and not to this temporary world.  Divinely we see that the same verse that taught us true gratitude through Birkat HaMazon, is a verse numbered 8:10, which in its original Hebrew is ח י—Life. 

 

For those of you who want even more happiness, blessings and purpose in both this world and the next, BeEzrat HaShem we will discuss more Torah details in our ALON HaKODESH.   In the meantime, we should all take this time to think, reflect and realize that we all live a life that’s full of difficulty;  it’s time to make something good out of it.  This opportunity alone is reason enough to say Todah Le’HaShem (Thank You to HaShem).  A great way to say Todah is with Birkat HaMazon with Kavana!

   

“It (Torah) is a tree of life to those who grasp it, and its supporters are praiseworthy” (Proverbs 3:18)

 

If you ask the praiseworthy supporters why they grasp it, they’ll simply tell you that it’s their tree of life. 

 

________________________

[1] i.e. The correct blessing

[2] Meaning, significance, intention, direction of heart.

[3] Netivot Olam, Unit Ha’Avodah Chapter 18

[4] UN Study 2013 also confirmed by Mercy Corps April 2018

[5] Said today to replace the Korban Todah that was brought to thank HaShem for saving ones life

[6] Parashat Eikev, Deuteronomy (8:1)

Alon HaKodesh (7) Everything is for the Good 

Todah Le'HaShem Part VI

Todah Le’HaShem Part VI

shutterstock_136156817.jpg

A psalm of thanksgiving, call out to HaShem, all the earth.  Serve HaShem with gladness…” (Psalm 100:1-2)

"מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיקוָק כָּל הָאָרֶץ. עִבְדוּ אֶת יְקוָק בְּשִׂמְחָה...." (תהלים ק א-ב)

 

"Baruch HaShem the new company ended up being a scam, charged us 1000 shekels and refuses to refund the money.  This is a special tikkun before the upcoming holiday expenses.  We must sing the Psalm of Mizmor Le’Todah (Psalm 100).”  These were the blissful words I heard from a Ba’al Emunah from Yerushalaim[1] in the early morning hours this week.  Despite it being nearly a month’s salary for him as a full time Avrech[2] in Kollel, he found it perfectly normal to say Todah Le’HaShem for the loss of money he couldn’t afford to lose.   This special Mizmor was written by Moshe Rabbeinu,[3] and thereafter sung by King David and the nation of Yisrael in celebration of surviving life-threatening situations.  Saying it’s merely a “thank you” psalm oversimplifies its magnitude in the life of a Jew.  Indeed, a brief review of the life of Moshe Rabbeinu and King David shows that neither had a peaceful hour in their entire lifetimes.  Yet this psalm is one of the foundations to their ultimate Happiness, which is built upon the ultimate Todah Le’HaShem.  

 

“A person is obligated to bless God for the bad just as he blesses God for the good” (Berachot 54a)

חַיַּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה (ברכות דף נד, עמוד א)

 

The biblical obligation to Love HaShem with all of our hearts means that we also need to love all of what He does in our lives.  So much so, that the sages teach us the obligation to actually bless HaShem for what we view as bad.  If that weren’t difficult enough, we actually must have the same kavana on this blessing as we do for the good.  There’s one simple problem; we are very picky about the gifts we want from HaShem, and have no interest in bad ones.  As ludicrous as it sounds, one of the primary causes of depression is that we simply don’t know what we want or what’s even good for us.   Like the incident[4] where a certain man disregarded the advice of the sage Rava, and continued praying for a HaShem’s mercy to make a specific woman available to him.  Rava tried explaining to him (i.e. to us) that it’s perfectly fine to pray for a zivug, but don’t limit HaShem by praying for a specific person.  Who says she’s even the right one for you?  

 

Sadly we consistently forget that HaShem is the manufacturer of all creation, which includes us. This literally means that He knows and will always know what is best for us, much better than we can ever know.  This is also because HaShem’s vision is infinite, whereas ours is limited, to say the least.  But how do we get ourselves to accept the bad as if it were good?

“A person should always be accustomed to say: whatever the Merciful One does, He does for the best” (Berachot 60b)

לעולם יהא אדם רגיל לומר כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד (ברכות דף ס, עמוד ב)

 

Understanding, believing, and therefore living by the well-known teachings of Rabbi Akiva is the only functional way to achieve this monumental level of gratitude.  If one simply understood that HaShem is the ultimate good because He only gives good, it can serve as the first building block of this equation.  This means that regardless of how it looks at first, it’s the best possible choice out of all of the choices that are available. 

 

Hypothetically, if this were us planning a trip from Florida to New York, we would have a finite amount of choices of how to get there.  We can use a plane, helicopter, boat, car, bike, horse, skateboard, or we can simply walk to name a few.  HaShem, on the other hand, has all of those choices in his arsenal, and an infinite amount of others that are beyond the realm of our comprehension.  While our decision is typically determine by short term comfort and convenience, HaShem’s choices are made based on the “eternal” impact of such decisions.   This means that while we will typically choose the faster route of traveling by plane, HaShem will simply cancel the flight altogether in order for us to avoid a plane He decreed to destroy.   He loves us so much, He protects us from our own bad choices. 

 

 BeEzrat HaShem, in the next part of this series we will discuss many more details of the “how to deal with traumatizing news, as well as how our free choice comes in to play.” As always, we do our best to provide the accommodating Torah sources, so no one ever confuses human opinion with divine facts.  In the meantime, we should all take this time to think, reflect and realize that we all live a life that’s full of difficulty;  it’s time to make something good out of it.  This opportunity alone is reason enough to say Todah Le’HaShem (Thank You to HaShem).

________________________

[1] Someone who has strong faith in HaShem that lives in Jerusalem

[2] Torah Scholar

[3] 1 of 11 psalms written by Moshe Rabbeinu

[4] Moed Katan 18b

Alon HaKokodesh (8) Yom Kippur Edition

Secularism

Secularism - The Most Dangerous Disease

congress-secularism.jpg

“…if there’s no neshama, then what are the flowers for.  If there is one, then what can the flowers do for it?” Rav Yaakov Galinsky zt’l

 

While small in physical stature, HaRav Yaakov Galinsky was a Torah giant with a fiery neshama bigger than this world.  Known to speak fiery Mussar to warm up the neshamot of his fellows even during the deathly cold of Siberian prison, Rav Galinsky yearned for opportunities to do Zikkuy HaRabim[1] in any corner of the world.  When a wealthy family invited him to speak at the funeral of their father, Rav Galinsky saw it as another opportunity to bring more Torah light to the world, while hopefully raising money for his Yeshiva.  The original plan to mourn and cheer up the family changed once he saw that the glamourous flowers were even more modest than many of the family members—secularism has captured this family too.  “I was asked to come speak on behalf of the family, but I am here to speak on behalf of the dead father” said Rav Galinsky.  “If there’s no neshama, then what are the flowers for?  If there is one [neshama], then what can the flowers do for it?”  These were the shocking words that started a short speech full of hard Mussar that surprised everyone into deafening silence.  Although the Rav did not get a penny of the promised donation to his yeshiva, he was happy to accept another invitation by the now more modest family for the yahrzeit of their father the following year.    

 

Baruch HaShem this Rosh HaShanah was an amazing day for many Jews, but full of emptiness for even more of our brothers and sisters.  If you attended the typical synagogue in America, Europe or elsewhere, then you saw many faces during this holiday that you don't see in shul during the rest of the year.  While many in the Orthodox world have recently focused much of their efforts and resources on building more glamourous synagogues and Jewish centers, very little is being invested into making Jews more Jewish.  It seems like there’s daily Jewish news of more places being opened or expanded, yet no one seems to mind that there’s barely 10% of capacity attending actual Torah lectures in most places.  Ironically many places have surplus funding, but are short on adult students. 

 

Although the heretical Reform and Conservative movements did not do Am Yisrael any favors, the most dangerous disease the Jewish world has ever known remains Secularism.  In a recent short video clip we discussed the scary outcome of the four generational research by PEW Research.  For anyone in the Jewish world that doesn’t think this affects them directly, I am hoping this video will wake you up too.  While the leadership in past generations had success distinguishing themselves from the nations, today’s secularism has succeeded even in infecting the religious Orthodox world as much as the rest.  Aside from those who’ve announced their change of heart, there are many complete off the derech teenagers and adults that still look and act as religious as ever.   Although we can write a book about the details, there’s really only two questions that matter—why are more Jewish people secular, and how do we save them?

 

 

Don’t Know or Don’t Believe

 

The sad reality is that while secularism is much more dangerous than people think, its medicine can have higher success ratios than other diseases, provided the right plan.   Unlike what most religious people think, secular people are not “choosing” to be secular, but rather are being enabled.  To be more specific, there are 2 symptoms found in the overwhelming majority of secular Jews—ignorance and lack of belief (partial atheism). 

 

Ignorance

 

Simply put, most people today know little to nothing meaningful about the Torah and HaShem’s commandments.  At least not enough to change their lives.  They may be geniuses in secular and professional knowledge, but their knowledge of Torah is superficial at best.  The names of a few “characters,” and some other partially truthful lies they saw in a movie, a heretical book, or heard in a conversation is what they base their eternal decisions on.  If you ask a secular Jew what the punishment for violating Shabbat is, they will never know the full details.  They may have heard of the death penalty for Shabbat desecrators, but firmly believe it’s not relevant to today’s world.  This is why you see many of them even driving to the Orthodox shul on Shabbat without a single concern (or rebuke).  In fact, many religious people don’t know this critical information either.  How could they know if it’s not being taught in the majority of the English speaking world?

 

Aside from the fact that learning about punishments is part of implementing the Rambam’s 13 Principals of Faith[2], it’s the only way someone could make a truly knowledgeable decision.   Just like one wouldn’t normally decide to purchase a new car solely based on its shape and color, the discovery of price changes everything.  One may love the shape and color of the car, and be too ignorant to care about the engine, but the price is something everyone can understand.  Your opinion of the car becomes irrelevant once you realize it’s 10 times what you can afford.  Even more so with understanding the price of observing or violating the Torah.  You may or may not like to eat kosher food, and be too ignorant to realize that Shabbat is better than any vacation you can afford.  But if you knew that violating Shabbat intentionally is putting a Jew in the category of an idol worshipping Non-Jew[3] with endless punishments in this world and the next[4], it would make anyone normal reconsider.  If such information doesn’t lead to a change, its either because they are crazy or simply don’t believe it.      

 

Lack of Belief (Partial Atheism)

 

Enough secular propaganda can make anyone crazy enough to [say they] believe that their grandfather is a monkey that’s a decedent of the tape worm, and a distant cousin of the Amoeba parasitic crime family (that may have had a famous doctor in the family).  Humor aside, it is very simple to say you believe in nothing (aka atheism), since its releases your conscience from the obligations connected to the belief in HaShem.  If one is truly looking for the truth, then there is an enormous amount of published work that shows extraordinary scientific proofs of the Torah and its divinity.  No amount of proof can help one who’s looking for excuses to justify their preexisting behavior and atheistic beliefs. 

 

BeEzrat HaShem Inc. has published over 10 videos and high quality short films by Rabbi Efraim Kachlon and I in English, Hebrew, and subtitles in other languages, showing extraordinary scientific proofs of the Written and Oral Torah.  This also compliments the monumental 4 hour film Torah and Science by Rabbi Yosef Mizrachi, as well as the amazing work by Rabbi Zamir Cohen, Professor Haim Shore, and many other experts in the field of Torah and Science. Any intellectually honest person looking for the truth can easily find it with a bit of effort.  Once a person sees the proofs, they will immediately understand that the price of remaining secular is unaffordable. 

 

Yom Kippur is the prime opportunity to fulfill the obligation of “You shall be holy because I am Holy…” (Leviticus 19:2).  The same Parashat Kedoshim[5] shows us the way to sanctify ourselves with a few opportune mitzvoth this Yom Kippur:

“…you shall not stand aside while your fellow’s blood is shed, I am HaShem.”

“You shall not hate your brother in your heart…”

“you shall rebuke your fellow and do not bear sin because of him.”

“you shall love your fellow as yourself”

 

All of us have failed our secular brothers and sisters, standing over their blood by not rebuking them back into the beautiful life of Torah and mitzvoth observance.  By showing them the expensive price of secularism, we are showing them the brotherly love that will save their family’s eternity.   

 

The whole point of the fast and prayers is in order to encourage us to fulfill the biblical mitzvah of doing Teshuva on Yom Kippur[6].  HaRav Nissim Yagen zt’l once said[7] “If a person fasts but does not examine his deeds (i.e. perform Teshuva), then he has not fulfilled his obligation to fast!”  Whether we are the secular ones or know a few of them, Teshuva is required from all of us on this Yom Kippur.  You're going to see new faces in shul that you may not see for another year.  Will you say something to save your brother or sister?  Watch this video and find out some ideas of what you should say.  May HaShem bless all of us with the merit to do a full Teshuva this Yom Kippur.

 

To help us continue building BeEzrat HaShem Inc into the super KIRUV machine that helps JEWS BECOME MORE JEWISH, partner with us by making a generous donation before Yom Kippur.  There are plenty of synagogues and businessmen that build them.  We need to start filling them up with more JEWS BeEzrat HaShem.  DONATE TODAY at www.BeEzratHaShem.org

________________________

[1] Spreading the Torah to the public (e.g. Kiruv)

[2] i.e. how would you know about the significant principal of Reward & Punishment if you don’t know what the punishment is?

[3] Rambam Hilchot Shabbat 30:15  “…a person who violates Shabbat is considered an idolater…”

[4] Reshiet Chochma Masechet Gehinom, Rosh HaShana 17a, Sanhedrin Perek Chelek, Exodus (31:14), Baal Shem Tov comm. Exodus (35:3)

[5] Leviticus (19:16-18)

[6] Mishna Berurah (549:1)

[7] Netivei Ohr pg. 115

Alon HaKodesh (9) The Winning Perspective

Eagles Like Chickens

Eagles Acting Like Chickens

X37EMMe7wzyHYaLZxZD2wWft9qpHoL2KZuYvDDnQ

About 60 years ago, HaRav Nissim Yagen zt’l heard this story from one of the mekubalim in Jerusalem that put things into perspective about the Jewish people today. One early morning a man looking to buy a live chicken walked into the farmhouse, and was immediately surprised after seeing the inventory. Can I buy any bird here? he asked the farmer. Sure thing sir, only thing I care about is the weight on the scale so I can give you the right price. Even the big black & white one in the back, the man inquired further. Like I said, repeated the farmer, only thing I care about is the weight on the scale. Okay then, I’ll take the big black & white one and, also, this small white one. You must have a big family to feed, said the farmer, but here you go sir. That’ll be $25 sir. The new owner of the two birds couldn’t believe his eyes as he drove to the mountains with them. Once he got to the top, he picked up the big black & white bird with both hands, took it to the edge of the cliff and whispered in its ear “You’re an eagle, fly”…. and threw it off the edge. Being surrounded by chickens since it was picked up as a lost eaglet, the young eagle thought it was a chicken its whole life. It jumped around just like them in the hen without ever trying to use its wings. Once it was thrown off the edge, it instinctively used its wings and cruised through the sky for the first time in its life. In our ever-so-ambitious to get rich overnight generation, it seems like almost every youngster with an idea believes that they’re going to become a millionaire in the next 6 months. Rarely is there any consideration into the flaws, hurdles, competition, or other facts that typically get in the way of a good dream. The lowly surroundings, terrible environment and upbringing, and lack of education are typically used as a fuel for our ambitious fire to prove everyone wrong. Our confidence is so high, we somehow forget that failure is even an option. Yet, when it comes to serving HaShem (i.e. our purpose of life), that confidence dissipates until it ceases to exist, as we all suddenly become ba’ale mum (deficient and/or deformed). Hearing Mussar about the biblical obligations such as observing Shabbat, being modest(1), watching our eyes(2) and learning Torah daily hits us like a wall at first. It really seems like a demand for an impossibility by the HaShem, may His Name be blessed. We all suddenly become expert psychologists, crying out that in the debate of Nature vs. Nurture(3), it was Nurture that won the battle. We repeat to ourselves and others how we just can’t do it, as if it were a mantra. Whether it’s because we grew up in a secular house, or were surrounded by fakers and irreligious religious Jews our whole life, we’re quick to blame our surroundings for our TeShuva disability.

“For there is no man so wholly righteous on earth that he always does good and never sins” (Kohelet 7:20)

The fact that no one is perfect is not problematic news, as it was written by King Solomon. The problem arises when we accept the sin against HaShem as normal, acceptable behavior and refuse to even consider change. Without much of a battle, the Yetzer Hara convinces us to settle for less than perfect servitude of HaShem yitbarach. How did this happen to us?The truth is that we are a product of Nurture (i.e. our environment), but the argument was not created by psychologists 150 years ago. It was spoken about in detail in our Torah by the RAMBAM(4), the Sages of the Talmud(5), King Solomon(6), Moshe Rabbeinu(7), and HaShem Himself for the last 4000 years. The key difference is that the Torah teaches us that we not only can change and overcome these obstacles, but that it’s a critical part of our purpose in life to do so. Learning Torah and fulfilling mitzvot is what we were created to do, just as the eagle was created to fly. As Moshe Rabbeinu said(9),

 

“...it's in your mouth and your heart to perform it”

 

(i.e. fulfilling the Torah should be instinctual for us, since we were created to perform it). The only thing that’s holding us back from being the Chosen Ones, The Tzadik or Tzadikah that HaShem created is that we’ve been fooled into believing that we’re chickens who can’t do TeShuva. That only other special people can fly high in righteousness, but not us. This is the biggest scam of the Yetzer HaRa. The reality is that we’ve been surrounded by chickens our whole lives, in materialism and in spirituality. But, just like we don’t let them get in our way of flying successfully in materialism, it's time we become as ambitious about flying successfully in righteousness. It's time we started flying higher than ever in our servitude of HaShem, the Source of all success. One way or another HaShem commands our success in serving Him. Let's not wait for Him to force us by throwing us off of a cliff right after whispering in our ear “You’re an Eagle...Fly.”

________________

1. Men and Women

2. i.e. brit, jealousy, desires, gezel etc.

3. The nature versus nurture debate involves whether human behaviour is determined by a person’s genes (nature) or by their environment (nurture).

4. See Hilchot Deot 6:1

5. See Pesachim 118b

6. See Proverbs 13:20

7. See Deuteronomy 10:20 (Parashat Eikev)

8. See Genesis 12:1 (Parashat Lech Lecha)

9. See Deuteronomy 30:14

Alon HaKodesh (10) Chanukah Edition w/ Official NEW Publication From Rav Ovadia Yosef zt'l

Chanukah

It’s Time To Shed Light On The Jewish Business of Chinuch

Lit Candles on Stand

Baruch HaShem after being partners in everything for nearly 15 years, my Rabbanit and I have shared every thought and experience together.  During the preparations for the miraculous days of Chanukah, we found ourselves sharing our miracles of the past, present and the ones we’ll need from HaShem for the future.  Real Torah chinuch (education) for our children and the rest of HaShem’s children is a constant topic of discussion.  Regardless of what country or Jewish community you go to, there are so many confused adults that used to be children.  Indeed there are so many confused children that will one day become our next generation of adults.  How is it possible that the generation with the most freedom and abundance of free information since Mount Sinai is also the most confused about HaShem?   It all agrees with the prophecies of the End of Days, yet we just can’t get ourselves to accept this reality without a fight to make things better.  Without extraordinary Emunah in a miraculous Divine Intervention it is very easy to become pessimistic about the future.  As David HaMelech said:

“And those who know Your Name will trust in YOU, for YOU have not forsaken those who seek YOU, HaShem.”  (Psalm 9:11)

וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יקוק (תהלים ט יא)

To move closer towards a solution, we thought that maybe we should try to analyze things like we did in business?  A large part of our 35+ year combined careers in Wall Street investment management involved doing research and analysis on different economies, businesses, markets, and sometimes even people.  From inflated markets, to identifying Ponzi schemes [early], to even uncovering financial engineering (i.e. fraud) by unethical management personnel of major corporations.  These were all tasks that consumed parts of our day to day lives.  We helped many investors save their assets by helping them steer clear from all types of scandals and flawed ideas, which would typically take advantage of the naïve and overly optimistic nature of human psychology.  Although most ideas sound good at first, the real risk is only determined once you identify and explore the red flags.  It’s no secret that every idea, big or small, has red flags.  The only question is how big is the red flag? 

 

Although learning Torah and doing Kiruv began a few years before exiting the Wall Street industry completely, our last 4 years have been fully dedicated to learning and teaching ourselves and others the truth of HaShem and His Torah.  We’ve spent nearly every waking hour trying to reawaken and reeducate ourselves and others about the true purpose of life, as decreed by The Creator.  Without sugar coating the truth or modernizing it with the poison of political correctness, we’ve been miraculously blessed to merit sharing the truth with many people via hundreds of lectures.  Throughout the countless scenarios we’ve encountered, there are two that stand out today—one from a lecture at a Yeshiva in the US last year, and one at a different Jewish School this year.   

 

As part of my opening words to a group of teenage Yeshiva boys in the US, I wanted to gauge where we stood and asked a couple of questions.  First, how many people would want to be like Moshe Rabbeinu? The silence was deafening.  No one wanted to be like the greatest Jew that ever lived, the prophet of all prophets who spoke to HaShem face to face.  To follow up, I asked, how many people would want to be like LeBron James, the famous NBA basketball player.    Sadly, by the time I began describing who he was, nearly all of the Jewish hands were raised with a smile to match their Greek aspirations.  In the second school we asked a different set of questions.  First, how many people believe that we (i.e. humans) came from monkeys?  The question that should have been frowned upon and mocked by the Jewish kids who learned Chumash, sadly received no less than 6 Jewish hands that were raised high and proud to attest to their false belief.  And these were only the ones who were willing to admit that they believed this.  Only HaShem knows how many more were hiding similar false beliefs and doubts about our Torah, despite their Torah education R’L.  As a follow up, we asked how many people believed in HaShem, and were happy to see that all of the hands were raised—including the six that admitted to believing that their ancestors could be in a zoo today.  Such a wide disconnect from Torat Emet (Truth of Torah), to say the least.  Needless to say, we addressed these issues in each of these lectures until everyone started nodding their heads in agreement that maybe they have to reevaluate their beliefs in order to make a change (i.e. TeShuva).  Baruch HaShem!!!

 

It is clear that these are not the only kids with wrong and foolish beliefs and ideology.  In fact, I would dare to say that you can find some in every school, yeshiva or otherwise. The statistics may inevitably deteriorate to include every class if the chinuch continues as it has been.  If this is not a red flag that every Jewish organization, Rabbi, teacher, parent and even common Jew is worrying about, then they are part of the problem.  This is the BIG RED FLAG.  We cannot simply blame the schools, teachers, or even parents.  The truth is that we are all at fault.   We continue failing our Creator and His children by refraining from providing a “complete” Torah chinuch that includes Mussar, kosher & objective science, and a true understanding of the value of Torah.  We’re so focused on competing with the goyim (nations), that we’re slowly becoming spiritually and morally corrupted just like them.  

 

Real chinuch is not just what the Rabbi or teacher teaches, but how the parent implements it at home.  Even if they teach the purest Torah, it’ll likely be to no avail if the parent still lives and promotes a secular lifestyle to their household that focuses on materialism and Greek mentality.  Real chinuch is not just what the parent says, but what they value and appreciate enough to say “wow, that’s amazing!”   If the only excitement in the house is over money, sports, and food then why would any kid want to do Torah homework for the rest of their lives?   Real chinuch is not just what each Jewish organization has on the itinerary to get people to sign up, but what is the real main event is.  It has nothing to do with the size or look of the buildings, but rather what Torah is being taught inside them.  Millions are being donated and spent on taking Jewish kids on trips to Israel, hiking, rafting etc., yet almost no one seems to notice that with each trip, many of the kids are becoming less and less Jewish.  If all of the role models are more excited about the next Thanksgiving basketball or football game than they are about a Rashi commentary regarding the weekly Parasha before Chanukah, then why would any kid aspire to become Moshe Rabbeinu? In fact, why would he even want to remain Jewish, R’L?

 

On the famous Gemara (Shabbat 21B) question “What is Chanukah?”

 

The sages bring multiple insights of what happened as well as the root of the word Chanukah.  In Megillat Taanit and Pesikta Rabbati (2:1) the Sages link the name Chanukah to the Chinuch (= חינוך Rededication) of the Alter at the Beit HaMikdash, after the few Maccabees miraculously won the war.  The RAN gave another Chidush by breaking up the word Chanukah into two parts, with Chanu (חנו)-  referring to Am Yisrael resting after winning the war, while the Kah (-כה)  is referring to the twenty-fifth day of Kislev (i.e. the first day of Chanukah).  

 

To apply the words of the Sages of our living Torah to our circumstances, we thought of a small Chidush that could put things in a clear perspective. Since the word Chinuch ( חינוך) can also mean education, and the letters of Kah  (-כה) can also mean “like HaShem,” and also the acronym for Kol HaChaim  (Entire Life(כל החיים , then we can also learn from here the following: Chanukah is the annual reminder from HaShem that once we give the unrelenting Torah Chinuch of the Maccabees to ourselves and children—which simply means to make the Torah as the number one most important & exciting part of our day to day lives—then we will ultimately be able to rest (חנו)peacefully our Entire Lives in this world and the next, just Like HaShem (Kah (כה desires for us.  

 

How do we go about this?  As mentioned in the newly published 57 year old article by Rav Ovadia Yosef zt’l:  The Vilna Gaon used to say “when I was young, I used to think that I would repair the world with the Kingdom of Heaven.  I got older and I realized that it’s not in my power to do this, therefore I said I’ll repair my city.  As I aged I realized it would be enough if I can simply repair my own household.  And now I realize if only I would have repaired myself.”  If each of us begins repairing ourselves and takes care of our own responsibilities to influence others, then the Tikkun Olam of the Kingdom of Heaven will be achieved once and for all.  May it be His Will that we each take this miraculous holiday of Chanukah to perform the biggest miracle in creation—the right to do TeShuva.    

 

Chag Chanukah SaMeAch 

________________

1. See Gemara (Sotah 49B)

2. I am no longer sure whether I am supposed to detail who Moshe Rabbeinu is, as much as I probably did not have to explain that LeBron James is in the NBA.

3. Gematria (i.e. numerical) value of the letters כה (kah) is 25

4. See Artscroll Gemara (Shabbat 21B) note 40

5. (i.e. KeHaShem)

6. Alon HaKodesh (10) Chanukah Edition

The Real Leader

The Real Leader

Alon HaKodesh (11) Tu Bshvat Special 

Leader_control_0.jpg

In addition to symbolizing the beginning of a Jewish New Year, the concept of Rosh HaShanah also indicates the timing of Heavenly judgment on His creation.  With so much judgement being dealt to the world lately, it seems like every day is Rosh HaShanah.  But the Oral Torah unveils that Tu-B’Shevat (i.e. 15th day in the month of Shevat) is the Rosh HaShanah of the trees.  Whether it’s the halachic implications pertaining to the mitzvoth of Orlah, the Tithe, Shemittah or even the opportune time to pray to HaShem for a beautiful and kosher Etrog, it’s clear that there’s much Torah and Mussar one can learn if only he’d have enough mercy in his heart to feed his own soul.  Our Sages teach that one can learn life changing Mussar from every dot in the Torah, let alone from an entire word, such as a tree.  

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ יט)

“…is man tree of the field…” (Deuteronomy 20:19)

Ki HaAdam Etz HaSadeh

While teaching Am Yisrael the intricate laws of a holy war, Moshe Rabbeinu allegorically questions the nation about whether man has achieved the status of becoming an Etz HaSadeh (tree of the field).  The Oral Torah has Rabbi Yochanan elaborating that this Etz HaSadeh symbolizes a scholar (i.e. expert) who teaches the public.  He rules that if this Etz (i.e. scholar) is providing fruit-bearing lessons, we shall learn from him as if we’re eating the fruit of the tree.   But if it’s really a non-fruit bearing Etz, Rabbi Yochanan continues, then the mitzvah is to cut it down and destroy it (i.e. ignore & reject the scholar).  At first look, it seems unreasonable and demotivating to every scholar and expert that is just starting their career.  It’s rare for someone to yield fruit right from the get-go.  Even the best experts needed time, persistence, and perseverance in order to gain enough popularity that will yield fruit.  Are we really expected to be an overnight success or risk rejection?   Does this mean that we, the students, should only learn from the most popular teachers who were an overnight success?  

 

הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ...(במדבר יג כ)

“..does it have a tree in it or not; you shall be strengthened and take from the fruit of land.”  (Numbers 13:20)

To eliminate the typical presumption that bearing fruit means material success or popularity, we must first note that Moshe Rabbeinu also gave the same advice to the Meraglim (the Spies), some 39 years earlier.  Before sending them off on what ended up being a tragic mission, Moshe Rabbeinu instructs the leaders of each Tribe to take advantage of the teachings of the Etz, if they find him.  Rashi explains that the Etz being referred to was none other than the righteous prophet Job—i.e. if he is still alive, go learn from him and you’ll be strengthened because of it.  Why are the most successful leaders among Am Yisrael instructed to find and learn from the Etz (i.e. Job)?  Weren’t the Meraglim already successful and in charge of millions of students?  Better yet, why does Moshe Rabbeinu imply that HaShem expects all of Am Yisrael to become the Etz?                 

 

The truth is that neither Moshe Rabbeinu nor Rabbi Yochanan are validating the experts based on their success or popularity.  In fact it’s often the opposite. These questions make it obvious that the Etz is not necessarily someone who is popular or successful, but rather a real leader worthy of learning from.  Rabbi Yochanan narrows down the difference between the good and bad Etz to a simple formula—does the Etz have proper character (good middot) or not?  As he says: “In the case of a Torah scholar who is of proper character, you shall eat (i.e. study) from him, and not cut him down.  But in the case of a Torah scholar who is not of proper character, you shall destroy him and cut him down (i.e. shun him).” If he has good middot then it’s clear that the Etz (scholar) believes his own teachings, drinks his own cure, and is a living proof of the benefits of eating his own fruit.  If he does not possess a good character, then it means he’s either selling you something he doesn’t really believe in, or he’s a tree with bad fruit that could destroy you.   

 

In the seemingly endless rat-race to become the next Shark Tank entrepreneur in the community (i.e. New Money), Motivational Speaker, Celebrity, or so-called Expert, many are motivated to change the world around them, while forgetting to include themselves in that world.  The desire to better the world seems noble at first, so long as the world doesn’t find out you’re not taking his own medicine.  Do you tell everyone the secret is humility while simultaneously praising yourself with your inner voice? Are you one of those Motivational Speakers that suffers from depression?  Are you a Celebrity Expert who made more money from being a Celebrity than being the Expert you claim to be?  Do you even use your own product, advice or system?        

 

"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ..." (משלי ג יח)

“It is a tree of life for those who cling to it…”  (Proverbs 3:18)

 

There are countless people that HaShem has put in a position of power in order to influence the public to do good and even bring them closer to Him.  Rabbanim, Rabbaniyot, teachers, colleagues, or even friends are constantly trying to influence one another.  Yet, it’s all too common today to see the public influencing the leaders’ behavior even more than he’s able to influence them.  Money, status, comfort, and popularity are just some of the tools the Yetzer Hara uses to fool us daily.  Many times, the noble aspiration to change the world leads you to simply ignore your own self-development and sense of truth.  To keep things going, the newly developed ego that’s developed is appeased with each session that you’re able to project your ideas on others.   It’s even more appeasing when they give you compliments for telling them what they wanted to hear, instead of what they needed to.  The wisest of all men, King Solomon, wrote clear and direct instructions that we’re supposed to cling onto the Tree if we want life (eternity).  He did not limit the advice to just the student, since teacher (Etz) needs to just as much.   Further, this also answers why Moshe Rabbeinu says that all of Am Yisrael shall become an Etz.  Following your own advice, teachings and beliefs is something that everyone can do.   Instead of trying to becoming something everyone else wants you to become, why not try going after the ultimate aspiration in life—becoming Etz HaSadeh.    

________________

1 Gemara: Rosh HaShanah 2A

2 Biblical prohibition that forbids eating fruit produced by a tree during first 3 years after planting

3 Restarting the calendar for the calculation of the Tithe (Ma’aser) that must be paid, since fruit of one year cannot be used to pay the previous year’s Tithe.

4 End of the Sabbatical year

5 Bnei Yissaschar (quoted by Book of Our Heritage pg. 332)

6 Gemara: Taanit 7A

7 Gemara: Ta’anit 7A

8 Gemara: Sotah 49B Pnei HaDor K’pnei HaKelev

Alon HaKodesh (12) Purim Edition Past Lessons Preparation For MaShiach

Purim Prophecy of MaShiach

Guide to Purim.png

“…and these days of Purim should never cease from among the Jews, nor shall their remembrance perish from their descendants.” (Esther 9:28)

Interesting Facts

 

Baruch HaShem, the celebration of Purim has been one of the rabbinical mitzvoth with Mazal.  Year after year, both secular and observant Jews hear the reading of Megillat Esther as part of their Purim celebration.   Almost 2,400 years before the tragic Holocaust led by Hitler y’s, there were countless hidden miracles that saved Am Yisrael from Haman’s Holocaust.  The non-obligatory nature of the holiday has quietly made Purim the subconscious cornerstone of Judaism for many today.  Despite a recent study by PEW Research Center stating that only 10% of American Jews observe the Biblical covenant of Shabbat, rarely does anyone ever reject the fun opportunity to celebrate Purim—a Rabbinical holiday nonetheless.  

 

The clear connection between these two Holocausts was prophetically made in our Oral Torah (i.e. Babylonian Talmud) nearly 2000 years before the evil Nazi Party took control. Needless to say, this is one of the many indisputable “proofs” of the Divine Hand behind our Oral Torah—as well as our Written Torah.  As it is written in the Talmud:

“Germamya of Edom, who if they would but go forth, would destroy the entire world.” (Megillah 6B).

 

Quite literally, the Talmud is teaching us that in the future, this Germamya of Edom would be waiting for permission from Heaven to destroy the entire world, HaShem Yerachem.   The Ya’avetz (Rabbi Yaakov Emden), who was the G’dol HaDor of Germany in the 1700’s, wrote that the Germamya of Edom mentioned in the Talmud is referring to modern Germany. In the same generation, the Vilna Gaon (Rabbi Eliyahu ben Shlomo Zalman) independently arrived at the same conclusion, even though he lived in a different part of the world.  Both of these writings were published 200 years before anyone had a reason to foresee Germany mutating into Amalek. We see that even if one disagrees with the notion that our Sages had Ruach HaKodesh with knowledge of future events, it’s indisputable that they had Divine Inspiration when teaching us about the possibilities.      

What About the Future?                

 

As much as we try to escape reality at times, the Rambam’s 13 Principals of Faith are a constant reminder of our daily responsibility in serving our Creator.  Just like the principle of faith in the Coming of MaShiach represents our beliefs in the foreseeable future, the faith in HaShem’s system of Reward & Punishment represents our understanding of the various possibilities of how the future will come to be.  To narrow down our imagination, our holy Sages also clarified our future here as well. As it is written in the Talmud:  

“If they do not do TeShuva they will not be redeemed [Saved by MaShiach]. Therefore, HaKadosh Baruch Hu will appoint a king over them whose decrees will be as harsh as those of Haman, and the Jewish people will then do TeShuva.”  (Sanhedrin 97B) 

While the Talmud reminds us of the requirement for TeShuva before MaShiach, it also gives us a scary visual from history that we do not want to repeat.  In so many words, it’s either TeShuva from Mussar lectures and videos, or TeShuva from HaShem sending another Haman, Hitler or _________.    As uncomfortable as it may make some people, this too is a tool of HaShem Yitbarach.  Sometimes the shepherd needs to hit the sheep in order to save them.   As David HaMelech said:   

"Your rod and Your staff, they will comfort me (Psalms 23:4).

 

How could this knowledge of the past, and apparently the future help us today?  The wise among us will Choose Life and the Good  by capitalizing on this Purim as a learning opportunity. Focus your learning on how the sages explain why HaShem sent Haman, and use that as a checklist for our own lives.  For added chizuk, read Epoch of the Messiah by HaRav Elchonon Wasserman zt’l and see further validation of these prophecies in the time of the recent Holocaust. But just in case you don’t get a chance to do all of this learning before deciding whether or not to attend a Purim party, remember this:  just because some hosts serve Kosher food, does not make their party Kosher.  Just because the DJ is playing Jewish music, does not make it a Jewish event. The near Holocaust of Haman was only written in Heaven after the Jews failed by attending Achashverosh’s Kosher Style Mixed Dancing Party. HaShem says “You shall be holy because I am Holy…” If the Jew does not separate him/herself from the masses by Kedusha, the HaShem must send Amalek to do Havdalah (separation).  Enjoy your Purim and use it as a time of Kedusha Enlightenment for your TeShuva journey. 

  

________________

1 See Deuteronomy 30:15

2 See Leviticus 19:2

Alon HaKodesh (13) Pesach Edition עלון הקודש פסח

םתנומאו םלועה תומוא

Alon HaKodesh (14) Lag B’Omer The Secrets of Rabbi Shimon Bar Yochai 

Struggle—Blessing or Curse

sober-living.jpg

“They would shed their clothes and sit covered in sand up to their necks.  All day long they would study [Torah] together, and when the times for prayer arrived, they would dress, cover themselves and pray….

 

….Eventually Rabbi Pinchas ben Yair, the father-in-law of Rabbi Shimon bar Yochai, heard that Rabbi Shimon had emerged from hiding and he went out to greet him.  He escorted him to the bathhouse and was massaging his flesh when he saw that there were cracks in [R’ Shimon’s] skin.  Seeing these painful vestiges of years spent in the abrasive sand, [R’ Pinchas] began to cry; and as tears trickled from his eyes, they fell upon the cracks in R’ Shimon’s skin and caused him to cry out in pain.  Thereupon, [R’ Pinchas] said to [R’ Shimon]:  Woe unto me for having seen you like this!   [R’ Shimon] replied to him: on the contrary!  Fortunate are you for having seen me like this, for had you not seen me in such a state (i.e. bearing the marks of physical agony), you would not have found within me such (i.e. the great insight in Torah that I now possess).”  (Shabbat 33B)

Lag B’Omer, literally the thirty third day of the Omer (18th of Iyar), is the anniversary of the passing of the legendary Tanna, Rabbi Shimon bar Yochai.  While hundreds of thousands of people go to visit his tombstone in Meron, Israel, few have delved into the depth of his life’s story and his holy Torah writings.  In order to get a glimpse of why he merited getting a holiday celebrating his life, and even more honor than any Sage in history (including his Rav, the holy Tanna Rabbi Akiva), we quoted a small part of his story that’s written in the Gemara, tractate Shabbat.

 

Hearing that Rabbi Shimon belittled the financial self-interest of the Roman Empire, the Roman Caesar put a bounty on his head to have him killed. After fleeing and hiding in a cave for 13 years, Rabbi Shimon bar Yochai and his son, Rabbi Elazar, emerged from the cave and came back home.  Though enlightened with newfound holiness of the Torah they learned (1) day and night in the cave, their bodies bared the scars and wounds of mesirut nefesh (self-sacrifice).  With the wounds still fresh, the encounter above gives us an incite as to how gruesome and painful it must have looked in order to make Rabbi Shimon’s father-in-law, Rabbi Pinchas ben Yair, cry over it.  Surely some of us can relate to the pain of seeing a loved one suffer in pain and agony.  It can sometimes feel worse than having the pain yourself.  I can only imagine the infinite gratitude I will always owe my dear Rabbanit, beloved parents and the rest of our family for suffering with me all these years.    

 

What is the Gemara trying to teach us here by showing us the two distinct perspectives about the suffering?  On one hand, Rabbi Pinchas was a sage himself, and by no means an Am HaAretz (ignoramus) that needed the basic teachings of motivation and optimism to see the light at the end of the tunnel.  

 

Rabbi Shimon, on the other hand, was not looking to become a martyr, yet celebrated the suffering as if it were a fortune.  Even if taken at face value, whereby Rabbi Shimon now possessed much more priceless Torah, how does this make Rabbi Pinchas the fortunate one?Shouldn’t it say that Rabbi Shimon is one that’s fortunate?    

 “Rabbi Chanina said: a person does not stub his toe down below, on earth, unless they have first decreed this upon him from Above” (Chullin 7B)

One look at the Rambam’s 13 Principals of Faith shows the clear difference between our Divine Torah based Judaism versus the manmade religions (Christianity, Islam, Buddhism etc.).  To qualify as righteous Jews, we must first believe these 13 ideological principals completely, which includes the principal of Reward and Punishment.  As the Gemara Chullin quoted above teaches, the Divine precision of Reward and Punishment is the same regarding big and small events; needless to say on each party that’s affected.  As Rav Efraim Kachlon once taught me, “before a person that was sewing was pricked by the small needle, there had to be a Beit Din in Heaven that sat, debated, and inevitably decreed to allow the needle to hurt the person.  So if the small needle needed permission to stick a finger, it’s needless to say that the bigger pains or pleasures in a person’s life also went through the same precise judgment process.”  Heaven decreed that he should injure himself in order to awaken him to do TeShuva for his misdeeds, and thereby receive atonement for them (2).  

““…Rabbi Pinchas ben Yair said: Woe unto me, for having seen you like this!” 

 

With that in mind, we can now understand Rabbi Pinchas ben Yair’s sorrow much more.  Though it is never pleasant to see a loved one in pain, Rabbi Pinchas became visibly upset at the sight of the wounds of Rabbi Shimon because he understood that Heaven did not deliver these wounds [on Rabbi Shimon] without a Beit Din judging him [Rabbi Pinchas], since he will be affected by the pain of his son-in-law too.  Once the righteous Rabbi Pinchas could not think of the sin he committed to deserve this pain, he concluded that his situation is even worse than he thought—since he doesn’t know what he needs to do TeShuva for.        

“…Rabbi Shimon replied to him: on the contrary, Fortunate are you for having seen me like this…”

The same deeper understanding of the Divine precision with some background details can now also clarify Rabbi Shimon bar Yochai’s unusual reply of praise.  Since Rabbi Shimon was one of the five talmidim that Rabbi Akiva rebuilt the Torah world with (after the death of his 24,000 students), he obviously knew his Rebbe’s famous motto of “A person should always be accustomed to say: whatever the Merciful One does, He does for the best. (3) ” This literally means that even what’s perceived as punishment is only decreed from Heaven after it’s concluded by HaShem Himself that it is the best possible option out of an infinite amount of possibilities.  Although HaShem can use an infinite amount of routes to take a person from point A to point B, He only uses the best possible choice each and every time.  No other choice that a human being can think of could possibly be better for the person in the end, when all things are considered.   The only reason we complain to HaShem is because our limited human perspective only sees a one-dimensional present view of things, with a perceived possibility of the future outcome.  The same 13 Principals of Faith also tell us that we are commanded to know and believe that HaShem sees the beginning, middle and end of everything simultaneously (4).  Although the mechanics of this are impossible for a human being to fully comprehend, our holy Torah teaches us different guidelines that HaShem uses in order to give us a perspective that we can understand

 

  …you would not have found within me such (i.e. the great insight in Torah that I now possess)

How could such the scars and deep flesh wounds be for the best?  If they were for naught, then it would only be in the Hands of the Divine to explain.  But Rabbi Shimon uncovered the last piece of the puzzle for us when he connected the wounds to his newfound Torah knowledge.  Since his Rebbe, Rabbi Akiva, also taught [Rabbi Shimon] the words of the holy sage Reish Lakish regarding learning Torah, Rabbi Shimon knew that his injuries helped him and his son fulfill the teachings of the sages—“words of Torah are only retained by one who’s willing to kill himself over the Torah. (5) ” Fulfilling the words of the sages assures the fulfilment of the word of HaShem, and thereby making the talmidim praiseworthy, and the talmid of the talmidim praiseworthy.  As it is said “praiseworthy is the generation in which the greater sages transfer their teachings to influence the next generation of lesser ones, and even more praiseworthy is the generation of lesser sages that accept and follow the teachings of the greater sages. (6(” Therefore praiseworthy is Rabbi Shimon bar Yochai and his son, Rabbi Elazar, for following the teachings of mesirut nefesh for Torah by the sages, and praiseworthy is Rabbi Pinchas ben Yair that witnessed it, and thereby can learn and teach it.  Will you join the list by sharing dvar Torah?

  

________________

1 According to tradition, it was during his time in this cave that Rebbe Shimon bar Yochai composed the Zohar

2 See Meiri on (Chullin 7B)

3 Berachot 60B

4 See Rambam Hilchot Yesodei HaTorah and Shemona Perakim (ending)

5 See (Berachot 63B)

6 See (Rosh HaShana 25B)

bottom of page